שאלה
לכבוד הרב!
אם אימי ואבי אוסרים עליי ללכת לשירות לאומי ואני מאוד מאוד רוצה ללכת כי אני מאמינה בנתינה לאחר ורוצה לתת את כול כולי לעם מה עליי לעשות? האם עליי להמרות את פיהם וללכת בלי הסכמתם או שעליי להקשיב להם ולא ללכת ואז תהיה לי תחושת החמצה כול חיי..שכבר עכשיו אני מרגישה אותה כי כולם כבר התחילו ורק אני בבית בלי לעשות כלום..הם רוצים שאני ילמד השנה אבל אני לא רוצה לכן אני יושבת בבית ויוצא שגם הם הפסידו(כי אני לא לומדת) וגם אני הפסדתי (כי אני לא עושה שירות) מה עליי לעשות כי אני כבר מיואשת ונכנסת לדיכאון פנימי מאי העשייה שלי..כי אני ממש ממש רוצה לתת לתרום לזולת!!
לכן השאלה הגדולה עד איפה מגיע כיבוד ההורים במצב הזה?!
תודה וסליחה על האריכות.
תשובה
ללכת לשרות לאומי נגד רצון ההורים לא שייך לא למצוות "כיבוד הורים", ולא למצוות "מורא הורים". אם זה חשוב לך מאד- לכי לשרות הלאומי. הגעת לגיל, שבו עלייך לברר לך מי את, מהי דרכך בחיים וכו'.
גם לגבי בחירת בן זוג- אין זה קשור ל"כיבוד הורים" או "מורא הורים", ויכול להיות שהורייך יגידו לך: עם פלוני- כן, עם אלמוני- לא!... ומה תעשי אז???
את צריכה לשאול את עצמך אם יש לך כוחות פנימיים להתמודד עם מתח מול ההורים בגלל שהלכת לשרות לאומי (אם יודעת אם הורייך הם "כאלה" שיהיה מתח בינך לבינם בגלל עניין השרות הלאומי, או בגלל הנישואין) ואם יש לך כוחות להתמודד מול מצבים אחרים בעייתיים, כמו, לדוגמא: הורייך לא יעזרו לך במימון הלימודים אם תשרתי בשרות הלאומי (או תינשאי למי שהם התנגדו לו)...
שנה טובה!