ללא נושא

שלום לך!
הרמב"ן בפירושו לתורה, בספר בראשית (על המילים "ועץ הדעת טוב ורע") מסביר שעד חטא האכילה מעץ הדעת טוב ורע, היה האדם עושה את מה שהוא צריך לעשות. אחרי האכילה מעץ הדעת טוב ורע, האדם כבר רואה דברים בצורה אחרת, ויש לו משיכה לעשות דברים ש"מתחשק" לו לעשות, ולא רק את מה ש"צריך" לעשות. וזה בדיוק האתגר של האדם בחייו: לעשות רק את מה ש"צריך".
(אם תתרגמי את זה לגבי המזון שלנו, תראי כמה הדברים נפלאים וחכמים: היה כל כך טוב אם היינו אוכלים רק את מה שאנו זקוקים לו, ולא את כל מה שמתחשק לנו...)
הקשר הגופני בין איש לאשה, הוא מצווה שהקב"ה מצווה אותנו, אך באופן מאד מסויים: רק בין איש ואשה הנשואים זה לזו. ואל הקשר הזה אנחנו נכנסים כי כוח מאד חזק מוביל אותנו אליו, אך אנו אמורים להבין כי אנו נכנסים לקשר הזה כי הוא רצון ה', ואנו צריכים לקיים אותו, ולא בגלל ש"מתחשק לנו".
אם אנו "לוקחים אחריות" על קשר זה, ממסדים אותו בחופה וקידושין "כדת משה וישראל"- אנו גם נהנים ממנו. אך אם אנו רוצים להנות מקשר זה של איש ואשה בלי המחויבות, בלי חופה וקידושין כדת משה וישראל- הרי זה רק "מה שמתחשק"- ואין לו מקום כלל...
אני ער למהפך הגדול שצריכים לעבור ממצב של "אסור" למצב של "מצווה". אני בהחלט חושב כי המחנכים והמחנכות צריכים להיות רגישים לקושי זה, ולהשכיל לחנך לצניעות מבלי להקצין ולעורר חרדות...