לב שבור

שאלה

כבוד הרב,

אני כותבת אלייך את המכתב הזה מתוך לב שבור. לפני ארבע שנים , בגיל 16, פגשתי בחור, והרגשתי כלפיו את מה שלא הרגשתי אי פעם. ממש אהבה ממבט ראשון. במשך התיכון היו ביננו קשרי ידידות, אבל מדי פעם הוא היה מחמיא לי או מסתכל לי בעיניים כמו שאף אחד אחר לא היה, וכמה מהחברים שלו היו אומרים לי שיש לו רגשות כלפיי.

למרות שבאמת אהבתי אותו, לא העזתי להתוודות בפניו על אהבתי. גם הייתי די קרה איתו ולא "זרמתי" כמו שאומרים. שידרתי רצינות ולא חום. הייתי אז ילדה ביישנית ותמימה, חשבתי שזה לא צנוע לדבר איתו על כך וגם לא היה לי אומץ.

אחרי שסיימנו תיכון, לא שמרנו על קשר ולא שמעתי ממנו עד היום. אבל למרות שהקשר דעך, כל הרגשות שלי כלפיו רק התגברו והתעצמו עם הזמן. והגעגועים שלי אליו לא מרפים, גם בלילה וגם ביום. הוא אמנם לא היה הבחור הכי יפה או ההכי גבוה, ובטח שלא הכי עשיר או מבוסס, אבל הוא היה בחור מיוחד, הוא היה כלכך עמוק, גם רוחנית וגם שכלית. בכל שיחה שהייתה לי איתו למדתי משהו חדש על עצמי או על החיים,ובאופן כללי הוא היה עושה לי טוב על הנשמה. עד היום, לא מצאתי בחור שגרם ל להתאהב בעוצמות שאהבתי אותו. עם זאת, כדי להיות כנה אני חייבת לציין שחברות שלי סיפרו לי שהם שמעו שרק איתי הוא היה ככה, וכשהוא היה עם חברים שלו וכו הוא היה מקלל בצחוק ומדבר לא יפה.ואפילו מתעצבן מדי פעם ומדבר על דברים לא צנועים. אני בוחרת שלא להאמין, כי זה פשוט נראה לי כלכך לא טיפוסי.אבל גם אם זה נכון, העיקר שאלי הוא מתייחס טוב לא? מה זה משנה איך הוא עם אחרים, אולי הבעיה היא בהם והם מדרדרים אותו? וגם אולי זה רק עניין של גיל והוא עוד יתבגר

הלב שלי התפרק לרסיסים לפני כמה חודשים. גיליתי מחברה שהוא נפגש עם מישהי,שהוא בקשר רציני, שפספתי את הרכבת. אני מרגישה כל כך אשמה , אני כועסת על עצמי שלא נפתחתי בפניו, שוויתרתי עליו בכך שלא עשיתי כלום. אני מאמינה שזה נדיר לאהוב מישהו בעוצמות האלה ארבע שנים ברצף, מבלי להיות בקשר זוגי. אמנם לפעמים עולה המחשבה שאולי ניצלתי, שאולי התאהבתי ברושם שהוא ניסה להותיר בי, ואולי בכלל בזוגיות איתו מתגלה אדם אחר. אבל ההרגשה שאולי פספסתי את האחד שלי מתגברת על המחשבות המנחנות האלה אלפי מונים, ואני מוצאת את עצמי בדיכאון, לא מסוגלת לאכול, לא לקום בבוקר, כל יום בוכה. אני מרגישה שהנשמה שלי ריקה, הגעגועים רק צפים ואני משותקת מהפחד שלא אצליח להתגבר, ושבחיים לא אתאהב יותר באחר, שאולי כל החיים אהיה בודדה כי משהו התפספס בגיל 16. כל בחור שמנסים לסדר לי, אני לא מסוגלת בכלל לתת הזדמנות אני אומרת לעצמי " זה לא הוא", מרגישה שאף בחור לא מגיע לקרסוליים שלו, והלב שלי משתוקק רק אליו. אני לא מבינה איך אפשר לדבוק רגשית ככה במישהו שלא ראית שנתיים...אולי משהו בי לא בסדר, אולי אני אובססיבית.

אני משתפת דווקא אותך כבוד הרב כי אני חושבת שהכוונה מאדם רוחני תעזור לי הכי הרבה. ובתור אישה דתייה אני מאמינה שהתורה היא המקור להכל. ובכללי אדם שעוסק בתורה יוכל לעזור לאנשים במשברים עם הנפש.

אני מודה לך מאוד שקראת את השאלה,

ותודה מראש על התשובה,

ל.

תשובה