חשיבה לגבי קיום קשר בהווה

בס"ד

שלום רב,

המצוקה שלך ברורה ומובנת.

יש כאן התנגשות בין הלב והראש - בין השכל והרגש, והשכל לא מצליח לשכנע.

אהבה היא הרגש החזק ביותר באדם. אהבה לא כבה בקלות - מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה... את מרגישה זאת היטב.

ההתנגדות הפנימית שלך לוותר על החבר מעוררת בך מחשבות ורגשות שליליים על הדת, מפני שבתחושה הטבעית שלך, הדת היא זו שגוזלת ממך את האושר הטבעי שלך.

את מנסה בצדק, לבחון מחדש את שאלת הקשר ביניכם.

הבעיה היא שאת מוכנה לשים סימן שאלה רק על מה שמקורות בקודש, על ההלכה: את שואלת על אפשרות של "חברים במשך שנה שנתיים... האם זה מותר מבחינת ההלכה?".

מדוע לא לשים סימן שאלה על מה שמקורו בחול, על ההנחה (ציטוט): "שאינני מוכנה לחתונה בזמן הזה אלא רק בעוד כשנתיים-שלוש" - מדוע לא לחשוב על עניין זה מחדש?

בקיצור, התשובה שלי היא שלא ההלכה מפריעה לכם לממש את האהבה שלכם אלא ההחלטות שלך שקשורות לעולם החול שלך.

אין שום סיבה הלכתית שלא תתחתנו בתוך שנה: בגיל 19-20 אפשר ונכון להתחתן ולממש אהבה גדולה.

כך לא תהיה שאלה אם להיות חברים במשך שנתיים-שלש.

חברים למשך שנה לקראת חתונה. זה וודאי נכון ואפשרי מבחינה הלכתית.

אם את עקבית בהחלטה שלא תתחתני אלא בעוד שנתיים-שלש. אל תגידי 'הדת מגבילה אותי'. לא הדת מגבילה אותך אלא החישובים שלך, שלא קשורים בכלל לדת.

אני מכיר זוגות רבים שמתחתנים בגיל 19-20 ומתמודדים עם כל צרכי החיים כזוג נשוי: צבא, לימודים, פרנסה... נכון שיש בכך קשיים אבל יש בכך גם יתרונות נפלאים, שהגדול בהם הוא מימוש האהבה.