שאלה
שלום, אני מדריכת שבט יובל בבני עקיבא כבר שנה וחצי (שבט יובל הוא שבט של ילדים עם צרכים מיוחדים..).
במהלך השנה וחצי שהדרכתי היה לי ברור למה ילדים עם צרכים מיוחדים תורמים לעולם, לחברה למרות כל הקשיים של המשפחה והסביבה והיה לי ברור למה זה כן חשוב.. אך בתקופה האחרונה אני חושבת על הילדים עצמם (חניכים שלי), שהם לא מצליחים לבטא את מה שהם רוצים, מה שהם מרגישים, אין להם חברים לא כי הם לא רוצים אלא הם לא יודעים איך להתנהג עם חברים, כל דבר שהם עושים אומרים להם שזה לא טוב ופה התחיל לי השאלות האמוניות, הם בני אדם שכלואים בתוך גוף! ובסוף לא רק המשפחה סובלת, הילדים עצמם ממש מסכנים..
לא מצליחה להבין מה המשמעות שלהם בעולם, תמיד אומרים שאנחנו לא יכולים להבין למה ה' עושה דברים וחלק מהאמונה זה פשוט להאמין, אבל התשובה הזו כבר לא מספקת אותי..
תשובה
שלום!
דבר ראשון יישר כח גדול על התפקיד המאתגר והחשוב בהדרכת שבט יובל. לי אישית יצא לפגוש הרבה את החניכים בשבט יובל בסניף וגם בקייטנה לילדי חינוך מיוחד שפועלת בשכונה שלי. עוד לפני שנכנס לעומק הדברים, אני בטוח שיחד עם סימני השאלה הרגשת ואת מרגישה את הערך החיובי של העבודה עם הילדים.
זו שאלה מורכבת וקשה, והאמת שגם אני שאלתי את עצמי אותו דבר: אדם שכל כך סובל ולא מסוגל אפילו להסביר את עצמו ולתקשר – הצורך והיכולת הכי בסיסיים לבני אדם, למה הקב"ה שם אותו פה? זה נראה לא הגיוני ואולי אפילו חסר טעם.
אבל אפשר לשאול את זה גם על אנשים שאנחנו כן "מבינים" מה הם עושים בעולם, גם על אדם רגיל אפשר לשאול מה המשמעות שלו בעולם. מנהל מפעל, מורה בבית ספר, גננת, צייר, מוכרת בחנות. לכאורה ברור מה התרומה שלהם לעולם, אבל מי אמר שזה באמת מקדם את העולם? אולי מנהל המפעל מייצר חומרים מזיקים? אולי המורה בבית הספר מלמדת בצורה לא נכונה למרות שיש לה כוונות טובות? וכן הלאה.
גם אצל האנשים שברור לנו מה התרומה והמשמעות שלהם לעולם יכול להיות שאנחנו טועים. נראה לי שהדבר החשוב שעליו צריך להתמקד כל הזמן הוא "מה המשמעות שלי בעולם?" גם כאן יכול להיות שנעשה טעויות, אבל במקרה הזה לפחות יש לנו את האפשרות ולתקן ולשנות את המעשים שלנו בהתאם.
בהמשך לזה, בעיניי הדבר הכי גדול שאפשר לתת לילדים ומבוגרים עם צרכים מיוחדים הוא המקום שבו הם משמעותיים לעולם. גם בתוך הבית והמשפחה למצוא תפקידים שהם יכולים למלא, וגם בחברה ובעולם המבוגרים. אני יודע שיש לא עלינו מקרים קיצוניים מאוד שבהם כמעט אי אפשר למצוא תפקיד, אבל לרוב המוחלט של הילדים האלה אנחנו יכולים למצוא מקום שבו הם -באמת- משמעותיים ועוזרים. זו יכולה להיות סייעת שהתפקיד שלה הוא לשחק עם הילדים בגן, זה יכול להיות עובד במפעל שמרוכז בתפקיד הקטן שלו ואותו הוא עושה במאה אחוז. זה מצריך חשיבה והתאמה אבל בהמון מקרים זה אפשרי, וכשרואים את הילד או המבוגר נמצא במקום שהוא באמת ותורם והוא באמת מודע לזה פתאום השאלה פחות מטרידה.
נכון, עדיין יש מקרי קצה שזה לא עונה עליהם וקשה לנו להבין למה הם באו לעולם. יכול להיות שהתרומה שלהם היא בזה שאנחנו נדרשים לצאת מעצמינו ולגדול כדי לדאוג להם, הנוכחות שלהם בעולם "מכריחה" אותנו להיות פחות אנוכיים ואגואיסטים ולפתוח את הלב שלנו.
לסיכום, אמרנו שגם אנשים רגילים שנדמה לנו שאנחנו יודעים מה התרומה שלהם לעולם- לא בטוח שאנחנו צודקים. אמרנו שהדבר הכי גדול אפשר לתת לילדים ומבוגרים עם צרכים מיוחדים הוא מקום שבו הם משמעותיים ותורמים.
גם אמרנו שיש מקרים קיצוניים שבאמת אנחנו לא יודעים להסביר. אמרת שהתשובה הזו כבר לא מספקת אותך, אבל אני מקווה שבכל זאת קיבלת עוד נקודת מבט על הדברים (ואולי רעיונות לחניכים שלך?).
המון בהצלחה בהמשך התפקיד החשוב שלך. את מוזמנת להמשיך לכתוב לנו אם תרצי לחדד את השאלה או לשאול שאלות אחרות, וכמובן אם מצאת תשובה אחרת שספקה אותך אני אשמח מאוד לשמוע גם.
שנשמע בשורות טובות!
בברכה, אלי.