שאלה
שלום.
אני בת 15.5 ולומדת באולפנה עם פנמיה. אני ממש נהנת באולפנה, אני מרגישה שזה ממש בונה את האישיות שלי וממש כיף לי בכל רגע
אבל תמיד אני חושבת על דבר מסויים, התועלת היחידה שלי באולפנה (בצהריים) זה שהאישיות שלי נבנית והאדם היחדי שמרוויח מזה שהאישיות שלי נבנית זה אני וזה נראה לי מחשה אגואיסטית.
השאלה שלי היא כזאת: באולפנה אני מאוד נהנת אבל אני לא מרגישה שזה משמעותי! הכי משמעותי היה לעזוב לאקסטרני וללמוד במדרשה וככה גם לעשות בגרות, גם ללמוד תורה וגם נשאר זמן בשפע להשפיע באמת. אז האם צריך לחיות חיים של נוחות או חיים משמעותיים? האינצואיציה ישר תגיד שצריך גם להנות אבל אסור לנו ללכת לפי האינצואיציה אנחנו צריכים ללכת לפי התורה אז מה התשובה לשאלה זאת לפי התורה?
תשובה
שלום וברכה
האם אני רשאי להציע לך דרך אחרת ?
לא להסתבך.
עכשיו – ללמוד במקום בו את אוהבת, להתקדם, להתעלות, לאצור אוצרות רוחניים וחברתיים רבים.
ויגיע זמנך. לצאת מהחממה. לפעול לטובת עם ישראל. להרחיב את המעגלים שאת חיה בהם.
לכל זמן, ועת לכל חפץ תחת השמיים – אמר קהלת. וכמובן ידע את אשר הוא אומר.
ואז תוכלי לקחת את כל העוצמות שבך למקומות החדשים האלה.
האם לא כדאי ללכת בדרך זו ?
כל טוב