שאלה
מאז הקורונה אחי הקטן ממני בשנה מתנהג מוזר:
החל מבצע באובססיביו מצוות; נוטל ידיים במשך דקה וחצי, מתפלל במשך שעה כדי לא לבלוע אף מילה, בודק את האוכל פעמיים כדי להימנע מאכילת חרקים וכו' - בקיצור, על גבול האובססיה.
בהיבט שבין אדם לחברו הוא גם השתנה וניתן לומר שלצד הקפדה יתרה על השולחן ערוך הוא גם מתעלם מכל מה שלא כתוב בו. למשל, לא אומר להורה שהוא טועה גם כשנכון הדבר (במהלך טעות בנסיעה לדוגמה ) אך מצד שני עושה כאוות נפשו כל עוד אין איסור הלכתי מפורש וממרר את החיים.
בנוסף מעיר לנו על אכילת כשרויות שאינן מהודרות מספיק לטעמו, על היותנו מעגלי פינות וכו'.
רציתי לשאול האם יש מקור הלכתי כיצד להתייחס להתנהגות כזו?
כמובן לצד זאת נשקלת האפשרות לערב גורם מקצועי מתחום הרפואה.
בנוסף אציין שמאז איני חש שום סימפטיה כלפיו, החלטתי לעבור לגור לבד בעקבות התנהגותו וטוב יהיה לי לו יעלם מחיי.
תשובה
שלום וברכה
לא פשוט לעבור את התקופה הזו, והיא פוגעת ברבים מאתנו.
אני כמובן לא מוסמך בתחום הנפשי, אולם נראה שאתה עצמך אבחנת לפחות את הצורך לבדוק האמנם מדובר בעל גבול האובססיה, או שהגבול הזה כבר נחצה לכיוון ה OCD (https://www.clalit.co.il/he/your_health/family/mental_health/Pages/ocd.aspx). נראה ממה שאתה מתאר כי לטובת אחיך כדאי מאוד שהוא יפנה לבדיקה, לאבחון, ולכל מה שיכול להיטיב עימו. אתם תעודדו אותו לעשות את הדבר, ובעיקר למען עצמו ולמען חייו, כדי שהם לא ייהפכו לסיוט.
וכמובן, אתם לא חייבים להיענות לכל הגחמות שלו. המקור ההלכתי העיקרי בהקשר זה קובע כי "שלך קודם לשל כל אדם", ואין אתם צריכים לסבול כתוצאה מהתנהגותו זו.
ואם אפשר עוד לעזור - אשמח.
כל טוב ובהצלחה