שאל את הרב

התנגשות בין הרצון שלי לרצון של ההורים במטלות הבית, מה לעשות?

חדשות כיפה חברים מקשיבים 05/11/20 20:01 יח בחשון התשפא

שאלה

היי,אני אובדת עצות... ממש כך! כבר כמה שנים שההתנהלות בבית שלנו מבחינת ניקיון על הפרצוף, 2 הבנים בבית לא מזיזים אצבע ומהצד השני אני ואחותי הקטנה אחראיות על הנקיון ביחד עם ההורים. הבעיה מתחילה כשאני בתור אחראית על ניקיון הבית (התפקיד שנכפה עליי).

ואני רוצה לזרוק קצת... כן, לקום מאוחר, לא לעזור באותו יום. ואם העזתי לעשות זאת, באות עליי צרורות של אש מההורים, בטענה שאני בפעולות האלו מענישה אותם והם נשארים לבד עם הלכלוך בבית.

והדבר שהכי מעצבן הוא שהבית שלנו נקי! אנחנו רק ארבעה אחים ששניים מהם(2 שני הבנים) רוב הזמן בעבודה, ורק שניים באמת פעילים בבית(אני ואחותי), ולמרות זאת ההורים כל היום ברדיפה אחריי ואחרי אחותי.

מה אפשר לעשות?

תשובה

שלום יקרה,

שמחה שפנית אלינו ומקווה לתת לך מעט מענה בע"ה.

הבית של כולנו

את מתארת מציאות מורכבת. מצד אחד, הרצון לעזור להורים ולהיות חלק מהעזרה בבית ומצד שני, יש תחושה שזה יותר מידי נופל עלייך ורודף אותך. אני שומעת את הכאב שלך לגמרי. רוצה לומר לך שקודם כל, זה הכי לגיטימי. הכי מובן ובסדר להרגיש ולהיות בתסכול הזה.

כל אחד ממנו נתקל לפעמים במציאות מורכבת בבית. קורה לא אחת שהרצונות שלנו והרצונות של ההורים שלנו מתנגשים. לפעמים הם מצפים ממנו לגמרי לעזור ולקחת חלק במטלות של הבית ואנחנו בדיוק רוצים מנוחה, תכננו לעשות משהו אחר או מרגישים כמו שאת כותבת שזה ממש רודף אותנו, כל הזמן. המציאות הזאת מביאה להתנגשות יותר גדולה, כי לפעמים אנחנו עוזרים ולפעמים כבר די, כמו שאת כותבת, קמים מאוחר ולא עוזרים. וכשאנחנו לא עוזרים אז אבא ואמא מרגישים שהכל נופל עליהם ושאנחנו לא שותפים בבלגן, בהכנת האוכל ובכל מה שמבחינתם צריך את השותפות שלנו.

אז קודם, מבינה אותך. חשוב לי לומר לך שזה משהו שאני חושבת שהרוב חווים אותו. אומנם בזוויות וצורות שונות אבל זה פוגש את כולנו.

אני מעריכה את הפנייה שלך אלינו והרצון לנסות להוביל את זה למקום טוב יותר. ומעריכה את כל הזמן שאת מכבדת את אבא ואמא ולוקחת חלק בניקיון (גם אם פעמים נדמה שבא על חשבונך, לכבד את אבא ואמא זה המון המון).

אינסוף מסירות

בתוך המציאות המאתגרת שבטח מביאה לכעס, לרוגז ותסכול מאבא ואמא, חשוב שנתאפס רגע מי הם אבא ואמא. אני מרגישה על עצמי, שלפעמים שאני מרגישה שההורים שלי דורשים ממני יותר מידי עזרה וזה מכעיס אותי אז אני גם שוכחת את כל מה שהם עושים בשבילי.

אז נכון, אתם ארבעה ילדים בבית וזה לא שיש כאן פנימייה שהם מנהלים. אבל צריך לזכור, שהם משקיעים המון המון בשבילנו! אם זה עמל פיזי, בעבודה שלהם כדי שנקבל את כל מה שיש לנו (ושלפעמים נראה לנו מובן מאליו, כמו, בית ספר, אוכל, וכל שאר החפצים שיש בבית). ואם זה במקום נפשי, של דאגה לנו, של חינוך ושל התמסרות בלתי פוסקת ממש.

אני מרגישה שהפוקוס הזה רגע, לראות כמה הם משקיעים ועושים בשבילנו, יוצר בנו מקום שיותר מבין את הרצון שלהם שנהיה חלק בעבודות הבית. ויוצר בנו מקום שיותר רוצה לעזור ולתת מעצמנו למען הבית.

מציעה לך,

- לפנות אל אבא ואמא ולומר להם שאת רוצה לדבר איתם.

למצוא זמן נח וטוב שאת באווירה טובה וגם אבא ואמא, לשבת, לפתוח בכנות את הכאב שלך, את התחושות שעולות- שהבית נקי וזה יותר מידי, שאת מרגישה שזה נופל עלייך ועל אחותך, שהאחים צריכים לקחת חלק.. לגמרי כל מה שעולה.

אם את מרגישה שזה יותר מידי בשבילך לשבת ולדבר איתם או שזה לא יועיל. ממליצה לשבת עם דף ועט ולכתוב להם מכתב, לשפוך שם את התחושות.

מאמינה שאבא ואמא ישמחו מאד שפתחת איתם וירצו לבוא לקראתך בעניין, מאד.

כמובן שתשימי לב שכשאת פותחת איתם בשיחה או במכתב את מדברת בכבוד ובנעם, את מובילה שיחה נעימה שתביא להבנה, להקשבה ולחשיבה משותפת מה אפשר לעשות מכאן הלאה כדי שזה יקל עלייך ועל אחותך וגם, עליהם. אני מאמינה שגם להם זה נושא מורכב.

בנוסף, חושבת שכשאת פונה אליהם, תבואי גם את פתוחה לשמוע את מה שהם חווים ומרגישים. ותהיי עם רצון להמשיך לעזור ולקחת חלק אבל כמובן, מתוך דיבור דיבור משותף איך ליצור מצב שזה יהיה נעים לך.

- דבר נוסף, כדי לחזק בך מקום של עין טובה וכבוד כלפי אבא ואמא בתוך המצב המורכב. אולי כדאי שתמצאי לך פעם או פעמיים בשבוע שאת כותבת לך משהו אחד טוב שהערכת בהם השבוע. משהו שאת אומרת לעצמך, 'כיף שאני הבת שלהם'. ומשהו אחד, שאת מרגישה שהם נותנים לך, שהם מתמסרים אלייך כדי שיהיה לך אותו (וזה המון גם חיבוק, לשאול בשלומך ושאר הדברים הקטנים).

נשמה,

כל אתגר שיש עם ההורים, שפותחים אותו ומדברים עליו מביא למקפצה בקשר איתם ובאווירה הנעימה, הכנה והנינוחה שיש בבית.

בהצלחה ממש!!

יהודית.

כתבות נוספות