הכהן הגדול - אינו נטמא למת

שאלה

על רקע קריאת פרשת "אמור" המתקרבת עוד שבועיים עלו בי שאלות בנוגע לתפקידו של הכהן הגדול -

אני מתקשה להתמודד עם הסתירה שעולה בי כשאני קוראת על איסורו של הכהן הגדול להיטמא למת. אני מבינה כי הכהן הגדול תפקידו להימשך אל החיים ולהראות לעם את דרך החיים והוא הקרוב מכולנו אל השכינה. עם זאת, הוא אינו נזיר המנותק מחיי הגשמיות - הוא אף מצווה להמשיך את השושלת ולהתחתן ולהקים משפחה. מן הצד האחד הוא מחויב כל כולו לעבודת ה' ואינו מותר לצאת אפילו לא כדי להתאבל על קרוב מת ומנגד הוא מצווה לקיים חיי משפחה כמו כולנו. כיצד הוא יכול לחיות עם הסתירה הזאת? לו היה חי כנזיר הייתי מבינה את היכולת להתנתק מהכל ולא להתאבל אפילו על מות יקירים, אך העובדה שהוא מצווה לשמור על גשמיות מסוימת מקשה עלי להבין כיצד אפשר להדרש לשמור על רמת רוחניות גבוהה ככ בשעה שאתה מתבשר על מות יקירך (תוך הדגשה כי לכהן הדיוט מותר לשבת שבעה על קרוביו). מה בעצם התורה מנסה ללמד אותנו מדרכו של הכהן הגדול? אכן עלינו לדבוק בחיים, אך האם המוות הוא ככ נורא ומושך למטה עד כדי כך שהמורם מכל העם לא יכול להתמודד איתו? אם כן איך אנחנו אמורים להתמודד איתו? הכהן לא מצווה להתאבל בקצרה הוא לכאורה אמור "להתעלם" מן המוות גם אם מותר לו להביע כאב. אני מתקשה להבין את משמעות הדברים. אשמח להכוונה!

תשובה