שאלה
שלום כבוד הרב,
לאחרונה התחלתי לצאת עם בחור. אומנם רק פעמיים, אבל יש משהו שלא מניח לי וזה העבר שלי מבחינת נגיעה.
בעבר נפלתי לגמרי עם בחור, ואני מתחרטת על זה ומצטערת על זה. בכיתי על זה המון, מבחינתי אני לא שם יותר ולקחתי את הנפילה הזו ולקחתי על עצמי עוד דברים בעניין צניעות. מבחינתי הנפילה הזאת רק חיזקה לי הרעיון של הקדושה והטהרה שאני רוצה בבית שלי ואיזה תכנים יהיו בו.
אני בחורה עמוקה שמאוד מחוברת ליהדות ורוצה בית תורני ברמה גבוהה. אבל הנפילה הזאת, בעבר, לא מניחה לי.
אני יודעת שיש עניין לספר לבחור, אך אני חוששת מאוד. מבחינתי זה לא חלק ממני, זה נטו העבר ואני לא מאמינה בדרך הזו יותר. מה עליי לעשות? באיזה שלב לספר והאם לספר?
תודה רבה.
תשובה
שלום וברכה
ראשית, שיהיה בשמחה גדולה ביניכם.
בדרך כלל, בתהליך ההיכרות, הנפגשים בתחילה לובשים מסכות מסננות, ומציגים האחד לשני את הצדדים היפים שבהם, וכך נוצר קשר ראשוני.
אם ממשיכים - חלק מההמשך הוא הורדת מדורגת של המסכות המסננות, ואז מדברים האחד עם השני גם על הנושאים הכואבים, המסובכים, המתוקנים וכדו׳.
זה השלב שבו מדברים על זה. שבו את מספרת את עצמך כפי שאת באמת - עם הצער והכאב על העבר, ועם הרצון שלך להיות במקום הטוב יותר והקדוש יותר. אני מניח, שגם הבחור יספר כך על עצמו. הסיפור בדרך זו מסוגל לקשור את בני הזוג האחד לשני, שכן שניהם מגלים שהם לא מושלמים, ושהם צועדים ביחד לתהליך תיקון.
יותר נכון להקים בית בדרך זו, שהיא פותחת האחד לשני את הדלת גם לצללים שיש בנו. זה אמיתי יותר, ומכוח רוח האמת והאמון בין בני הזוג - נבנה בית נכון יותר.
האם לא כדאי ללכת בדרך זו ?
כל טוב, ובשרי לנו שמחות