שאל את הרב

האם אני באמת ריקה? למה זה משפיע לי על הדייטים?

חדשות כיפה חברים מקשיבים 22/05/22 14:23 כא באייר התשפב

שאלה

אני רק מתחילה לכתוב והדמעות מציפות אותי. אני לא יודעת איך להסביר כמה כואב לי בנשמה!

אני מרגישה כמו שתיל ללא שורשים. המצב שאני נמצאת בו עכשיו הוא כל כך ניגודי למה שהייתי בעבר.

אני מרגישה חסרת ידע, חסרה חיבור לשורשים, לערכים, לאידיאלים, לתורה.

כאילו זכרוני נמחק וכן התחושות, אני לא זוכרת רבנים, לא זוכרת סיפורים, האידיאלים והערכים לא מושרשים בי. כאילו בחורה בת 24 מסתובבת בעולם וכאילו יש לי נתק.

אני לא זוכרת את הלכות החגים השונות, הלכות תפילה, בכללי מה חשוב יותר ומה פחות.

לא מכירה כל כך את הממשלה ואת מה שקורה מסביבנו.

אני מנותקת. מנותקת מכל כך הרבה דברים. אני לא יודעת מאיפה להתחיל. לא נראה לי הגיוני לשבת וללמוד עכשיו את כל ספרי ההיסטוריה, את כל התנ"ך. את כל תולדות החסידות, את כל היסטוריית מדינת ישראל, את כל ההלכות, המשמעויות של כל החגים.

אני לא יודעת איך להסביר את זה במילים פשוטות אבל אני אגיד את זה כך. אני לא יודעת הרבה דברים!! וזה מוזר.. כי למדתי אותם פעם והם היו חלק ממני! אני לא יודעת מה לעשות.. אני לא יודעת מאיפה להתחיל.

אני גם מרגישה באיזה שהוא מקום שכל הדבר הזה תוקע אותי בלהתחתן. מה עושים בדייטים אם לא מבררים את הדברים החשובים ושאלים את השאלות. אבל אם אני לא מכירה את עצמי ולא מדוייק לי מה בדיוק הדברים שחשובים בעייני ומה הערכים שהם הכי קריטיים עבורי, איך אדע לברר את זה מול האדם שמולי.

זה כואב לי בלב המצב הזה. כי אני יודעת שיש לי הרבה יכולות, כישרונות אבל משהו בפנים מכובה, בלי כוחות, בלי מעוף. כאילו אני לא יודעת מאיפה אני צריכה לפעול.

ברור לי, ללא ספק שהקב"ה מנהל את העולם הזה. אני מאמינה בקב"ה! אני מאמינה בו ואין לי ספק שהוא האמת. אני מרגישה את זה. הנשמה שלי בוכה את החוסר. הלב שלי לא מניח לי. אני צריכה לתת לנשמה את מה שהיא צריכה אבל אני איבדתי את הכיוון.

היו תקופות שאמרתי לעצמי שיאללה, אני מתחילה ללמוד ספרים. אבל זה קשה, זה לא ממש עובד. יש דברים שהם הרבה מעבר מפשוט ללמוד אותם ולדעת, שאגב זה גם לא פשוט ללמוד ובטח שלא כאלו כמויות של ידע. זה להרגיש, לחוות. אני לא יודעת מה לעשות כדי להתקדם.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן

תשובה

שלום לך.

בשיתוף שלך יש המון כאב.

כאב כפול ומכופל גם על המקום שאת מרגישה תקועה במישור הזוגי, וגם כאב שאת מרגישה מנותקת.

הכאבים האלה הם באמת לא פשוטים, לא בנפרד וודאי לא ביחד.

אם במתמטיקה אחד ועוד אחד זה שנים, כשמדובר בכאב זה גדל פי מה ולא שווה שתיים, אלא יותר מזה.

למה זה קורה?

כי כאב נוטה להיכנס לנו לתוך הרבה מרחבים של החיים.

יש בו משהו שמושך אותנו לפי מטה.

יחד עם זאת, הוא לא ממציא משהו שלא קיים. ממש לא.

כאב חל על מקומות שבהן כבר יש פתח של חוסר שביעות רצון ומחבר את הכל להיות יחד, לפעמים בצדק ולפעמים קצת פחות.

במקרה שלך, יש בו צדק.

את לא מרגישה את אז איך תתני מקום למישהו אחר? איך מישהו אחר יוכל להיות חלק ממך אם את לא יודעת מי את?

לא שאת לא יודעת, אלא שאת מרגישה מנותקת ולפעמים זה יותר כואב, זה באמת נוגע במקום עמוק בלב.

והלב עכשיו עמוס, ומרוב שהוא רוצה להרגיש שלם הוא גם מבקש להיות שלם בכל דבר כדי למצוא עוגן להיאחז בו.

והוא צודק!

השאלה רק אם העוגן שמחפשים הוא הנכון.

ודאי בתורה, הגדרת היעד של ידיעת התורה היא תמיד תהיה יעד לא אפשרי כיון שהתורה היא רחבה מיני ים וככל שמעמיקים בה יותר היא מתעמקת יותר.

היסטוריה, הגם שהיא פרק זמן מדוד השאלה המתבקשת היא מה רוצים ללמוד בהיסטוריה כי גם יש רזולוציות שונות בתוך כל עם, בתוך כל מקום.

זה לא אומר שכל הידיעות שהזכרת הם כאלה. לדוגמא ידיעת הלכות, ודאי הבסיסיות זה מושג.

ייתכן ואת מתכוונת לזה וייתכן ואת מתכוונת לכך שההלכות הבסיסיות הם כבר יותר מידי בסיסיות ומה שאת חווה זה את רחבות המציאות, וזה נכון לגבי כל הדוגמאות שהבאת,.

אסביר את הכוונה.

יש פעמים שאנחנו מרגישים שהכוחות שלנו לא יכולים להיות מוכלים בכלים הקיימים. לא פעם, כתלמידים, חווינו את זה שאנחנו רצינו, בטח בשנות התיכון, יותר ממה שהתיכון הציע.

אנחנו רצינו לשנות עולם ואילו התיכון מציע לנו לשנות ציונים.

רצינו יותר.

הכלים היו קטנים בשביל האור שרצית להכיל והוא לפעמים מתבטא בשבירת כלים, במעין מרידה, ומתוך כך, לאחר איזון מסוים, מגיעים לכלים גדולים יותר.

בהמשך, או כצד הפוך, זה המציאות אולי שאת חווה כאת רוצה מציאות יותר רחבה.

את מרגישה שחלק מהתוכן קטן בשביל הכלים הגדולים שיש לך, ולכן יש סוג של ריקנות, או כמו שתיארת עץ ללא שורשים.

זה מערער כי את לא רגילה להרגיש את עצמך ריקה, את רגילה להיות שהכלים שלך מלאים ואת אפילו פורצת אותם.

ודאי שזה יערער וודאי שזה יביא לכאב.

עם זאת, זה לא כאב של פצע אלא של גדילה ושל בקשה לרחבות אמיתית גם מצידך.

את לא חווה את זה ממשבר של אמונה, כמו שכתבת אלא שאת מרגישה שמשהו מכובה, בלי כוחות ובלי מעוף.

את צריכה דרייב.

כרגע את רואה כלי ריק וצריך למלא אותו אך בצורה שלא מביאה לייאוש אלא שאת יכולה לראות את ההצלחה שלך להתקדם זה ינסוך כוחות חדשים, ייתן לך להעריך את עצמך ומתוך כך להיות גם עם עמידה יותר זקופה בעולם הדייטים והפגישות. את תרגישי ראויה.

אז מה עושים?

בונים תכנית עבודה בשביל השרירים שאת מבקשת להפעיל.

את רוצה את כל התנ"ך? להקצות פרק ליום, או שלושה פרקים ביום.

את רוצה ללמוד חסידות באופן כללי? אז אפשר לקבוע חברותא בהוגי דעות על החסידות, או ספרים שמכילים גישות חסידיות שונות. לחילופין, לקבוע לימוד עם חברה שלך סביב אחד מהספרים (מאור ושמש, נתיבות שלום, ליקוטי מוהר"ן, אש קודש ועוד).

ככה בכל אחד מהדברים. גם בהיסטוריה של מדינת ישראל.

את חושבת שזה משהו שהוא ישים מבחינתך?

אם לא יש עוד כמה עצות רלוונטיות שאפשר לתת בשמחה.

הרבה הצלחה ואמונה – אמונה שלך בך.

נתנאל

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן

כתבות נוספות