שאלה
הרב שרלו שלום,
שאלתי נוגעת לדירת מגוריו של סבי, עליו השלום, ולירושתה.
סבתי ז"ל נפטרה שנים לפני סבי. זמן מה לאחר שנפטרה, נשא סבי אישה אחרת, וזו עברה להתגורר עמו בדירתו. יצוין כי לפי חוקי המדינה, אין לאותה האישה זכות על הדירה, משום שהדבר הוסדר בהסכם. לפיכך שאלתי נוגעת רק לדין ההלכתי ולמוסר היהודי.
העובדות: סבי, כאשר היה בחיים ורצה לערוך צוואה, התייעץ עם אבי ז"ל בשאלה האם ירשום גם את אשתו הנוכחית כבעלת זכויות כלשהן בדירה. סבי הדגיש כי הוא אינו מעוניין שהיא תרכוש זכויות בעלות בדירה, אלא שמחשבה זו נולדה אצלו משום שהוא חושש שלאחר מותו, אשתו תיוותר בלא קורת גג. אבי השיב לו שהוא מתנגד לכל רישום של שמה בצוואה, שכן הדבר עשוי להתפרש בדין כאילו היא קנתה זכויות בעלות; ואילו בנוגע לחששתו של סבי, אבי אמר לו שאין לו סיבה לדאגה שכן "לזרוק אותה לרחוב זה לא בהתאם לדרך שאתה חינכת אותנו". ואכן כך עשה סבי, ולא רשם אותה בצוואתו.
לימים אבי נפטר, ומספר שנים לאחר מכן (לפני כ- 3 שנים) נפטר סבי. כעת לפי הדין, יורשיו של סבי (ואני ביניהם) הם הבעלים של הדירה. אשתו תבדל"א, נותרה לגור בדירתו, ומזה 3 שנים מאז פטירת סבי, לא ביקשנו ממנה תשלום שכירות וגם לא רמזנו לה בדרך כלשהי שעליה לעזוב את הדירה.
ואולם, מצב הדברים כיום הוא שחלק מהיורשים עומדים במצב כלכלי לא פשוט. משכך, מכירת הדירה של סבי עלתה על הפרק, כשבמסגרת זו יהיה עלינו לבקש מהאישה לעזוב את הדירה. כמובן, קיימת התלבטות קשה: נגד המכירה, עומדות העובדות הבאות: (א) האישה שגרה שם הייתה אשתו של סבינו במשך כ- 15 שנה טרם מותו. (ב) אנחנו מודעים לדאגה שהוא הביע בנושא מגוריה לאחר מותו, ומחשבותיו בנושא, וכן תשובת אבי לדאגתו זו.
הנקודות בעד המכירה: (א) אנו יודעים כי מצבה הכלכלי של האישה מאפשר לה לשכור דירה למשך כל ימי חייה (כמו כן מלבד קצבת הביטוח הלאומי שהיא זכאית לו, היא מקבלת מדי חודש גם את קצבת הזכאות של סבי). (ב) יש לאישה ילדים (מנישואיה הראשונים) שיש בבעלותם דירות מגורים. (ג) היא גרה שם בלא עלות מזה 3 שנים מאז פטירת סבי, היינו, זמן סביר, ואין מדובר בקירבת זמן ממשית למות בעלה. (ד) על הכף מונחים צאציו של סבי, בעלי משפחות עם ילדים, ומכירת הדירה תשפר את מצבם הכלכלי באופן ניכר.
השאלה היא האם עלינו להתיר לה להישאר כך בדירה בלא הגבלת זמן, או שאנחנו רשאים לבקש ממנה לעזוב ולמכור את הדירה?
תשובה
שלום וברכה
אני מצטער על העיכוב בתשובה. זו אכן שאלה קשה מאוד.
נקודת המוצא היא כמובן מילוי רצונו של סבכם. אם היה מדובר באביכם הייתי אומר כי קיים דין ועיקרון של ״מצווה לקיים דברי המת״, ולמעשה הוא ממש התחייב בפני סבכם (אם כי לא בלשון מקובלת של התחייבות) כי לא יוציא את אשתו של סבכם מהדירה.
אלא שחובה זו פחות מוטלת עליכם, וגם ניתן לומר כי המציאות נעשתה מורכבת יותר, כי בד בבד עם רצונו של סבכם בטובת אשתו - בוודאי שיש בו רצון גם בטובת צאצאיו שלו עצמו.ֿ
ואף על פי כן, נראה כי ביסוד הדבר הדירה הזו שלכם גם מכוח ההבטחה של אביכם לאביו. ועל כן, נראה לי כי לא יהיה זה נכון למכור את הבית.
ואולם, בעולם דיני התורה מקובל לעשות פשרה מסוימת כאשר יש נקודות גם לטובת הצד השני. בשל העובדה שיש גם צד לדבריכם - אפשר להתחיל לגבות דמי שכירות כדי שגם הצד שלכם יבוא לידי ביטוי.
וכמובן, כל זה הוא בכפוף לכך שלא שמעתי את שני הצדדים, והדברים שאני כותב הם רק דרך העיניים שלכם.
כל טוב