שאלה
לרב שרלו שלום ,
בתי בת ה-11 רוצה בבת המצווה שלה לעלות לתורה. אני גדלתי במדינה מערבית בקהילה יהודית בה עלייה לתורה של בנות היא דבר שבשגרה, ועליתי לארץ מתוך מניעים ציוניים וכדי "לחיות" את היהדות שלי ולתת לה ביטוי בחיי היומיום ובדיוק מסיבה זו בנותיי מתחנכות במסגרות ממד. לצערי אינני אדם מאמין במובן המסורתי של המילה אבל מוצאת דרך לחבר בין ערכי היהדות לערכים הליברליים והחילוניים מאד שעליהם אני גדלתי. קראתי תשובות קודמות בפורום בנושא עלייה לתורה של בנות. מקבלת את "כה תעשה", את חשיבות שמירתה של המסורת כפי שנכתבה במקורות ומקבלת את הנימוק שנשים אינן צריכות לחקות גברים כדי להתעלות ברמתן הרוחנית, אבל מתקוממת נגד הסיבה, שעלייה לתורה של בת יש בה משום פגיעה בכבוד הציבור, בדיוק כפי שאני מתקוממת נגד "בת ישראל צנעתה פנימה" וכו'. אלו היגדים שאני כאימא לארבע בנות מתקשה להשלים איתם, ואני כל הזמן בדיונים עם עצמי איך בכל זאת לתווך להן את החשיבות של היהדות כחלק מזהותן לבין ההיגדים האלו שהם בעיניי מנוגדים בתכלית לכל מה שאני מאמינה בו. במובן הזה יש ביהדות סתירות רבות, לפחות לפי איך שאני רואה אותה. הרי העולם משתנה, ואיך אפשר לחיות בשלום עם אמרות מהסוג הזה, בחברה שבה נשים מנהלות בנקים ומתגייסות לקורסי טייס? חייבת להיות דרך שבה היהדות תאפשר לבנות לעלות לתורה אם זהו רצונן, וגם אם לא בדרך המקובלת לבנים אז בדרך אחרת, בדיוק כפי שהצבא מתאים את עצמו לגיוס בנות ליחידות קרביות, נניח. אני יודעת שיאן להשוות בין קודש לחול אבל גם יודעת שחשוב שיהדות תהיה פרגמטית מספיק להכיל בתוכה אורחות חיים מגוונים, אחרת בניה ובנותיה יתרחקו ממנה וחבל. בינתיים לא מצאתי אף "התפלפלות" שמצדיקה הדרה של בנות מעלייה לתורה, רק טיעונים שאיתם אינני מסוגלת להשלים. מטרת פנייתי אליך היא לנסות ולהבין אם בכל זאת יש נימוק שאולי פספסתי שאתו אוכל לחיות בשלום, ואם אין נימוק כזה, איך בכל זאת ניתן להעלות אותה לתורה מבלי לפגוע "בכבוד הציבור" ביישוב המעורב שבו אנו חיים.
תודה על זמנך,
יעל
תשובה
שלום וברכה
יישר כוח על המכתב הכן והרגיש.
אני מבין היטב את הסוגיה, ומעורה בה כבר שנים רבות. מטבע הדברים, יש ספקטרום רחב של תשובות הלכתיות בשאלה זו, ואכתוב את עמדתי לא כסיכום העמדות הקיימות אלא כדרך בה אני הולך:
קריאת התורה היא מצווה ציבורית. לא מצווה אישית. ההוכחה לכך היא שגם אם אדם בירך ברכות התורה בבקר - הוא מברך שוב כשהוא עולה לתורה, ויתר על כן - כהן העולם לתורה גם במקום לוי (כשאין לוי במקום) מברך פעמיים רצופות.
המצוות הציבוריות מהסוג הזה מחייבות מניין, ומניין מוגדר כמנין של גברים. זו עמדת ההלכה ואין לסטות ממנה.
גם לנשים יש חלק עקרוני במצווה ציבורית זו, ועל כן ביסוד הדין נאמר שנשים יכולות לעלות לתורה. יש משמעות רבה מאוד לעובדה שבאופן עקרוני נשים יכולות לעלות לתורה. מנגד, הנימוק של ״כבוד הציבור״ בואר בדרכים רבות, מכיוונים שונים ומגוונים, ואף לי נראה שהוא לא רלוונטי היום. על אף שעברתי על כל הפירושים שנאמרו - אני מבין היטב את הטיעון שהם כיום לא רלוונטיים. אף על פי כן, אני לא תומך בעליית נשים לתורה בשל העובדה שמנהגי בית הכנסת הם שמרניים ביותר, ואני חושב שכך עקרונית צריך להיות. כדי להסיר ספק - יש המון דברים שצריכים לעשות בבית הכנסת כדי ששותפות הנשים בתפילה תהיה הרבה יותר גדולה, אולם הליבה של מנהגי התפילה צריכה להישאר.
יש משפחות בהן בנות המצווה עולות לתורה במסגרת תפילה פרטית של המשפחה. בכך אני רואה פגיעה פחות נוקבת במנהגי התפילה בישראל.
כל טוב, ושפע שמחה בכניסתה למצוות