שאלה
שלום,
בקריאת במה מדליקין בערב שבת אומרים בבית הכנסת "על שלוש עבירות נשים מיתות בשעת לידתן, על שאינן זהירות בנידה, בחלה, ובהדלקת הנר". המשפט הזה תמוה בעיני מכמה סיבות. ראשונה: האם סביר שאשה הכורעת ללדת תמות בגלל שלא הקפידה למשל בהפרשת חלה? שניה: אם הולד מת גם הוא - מה אשמתו, ואם הוא חי - מה עשה שצריך להיות יתום מלידה? שלוש: אם נסתכל על הסטטיסטיקה כיום, האם נמצא שבבתי חולים בבני ברק או ירושלים הסיכוי למוות בלידה נמוך יותר? ארבע: לכן, אם המשפט הזה אינו כפשוטו, וסביר שכך, אז מה ההגיון בלהפחיד כך נשים?
המשפט נעשה אפילו פחות ברור לאור ההמשך, "שלושה דברים צריך אדם לומר..." שם אומרים מה ההנחיות לגבר אך שם אין שום איום כלל ועיקר.
מה המשמעות של כל זה? ולמה לא לשנות את זה?
תודה,
יקיר
תשובה
שלום וברכה
יישר כוח על השאלה החשובה.
אם אכן קוראים את המשנה הזו כמבטאת עובדה, ומתממשת על ידי סטטיסטיקה, נראה כי אתה צודק, והוא גם לא סביר מוסרית, וגם לא פועל מעשיתת הכ.
יש אפוא שתי אפשרויות. או להמשיך לקרוא אותה בדרך זו, ולהמעיט ביכולת השיפוטית שלנו, ולומר כי משנה זו נשגבה מעינינו, ועל כן גם למעשה אין לה משמעות, כי אנחנו לא מסוגלים להבין אותה; או, שנראה מדברי גדולי הרבנים לאורך הדורות על מאמרי חז"ל רבים ברוח זו, שיש לקרוא אותה לא כהצהרה עובדתית, אלא ככלי ביטוי ליסודות רוחניים עמוקים.
וכך, המשנה מלמדת כי שעת הלידה היא אכן שעה קריטית מאוד בחייה של אישה, ויש לעולמות הרוחניים השפעה גדולה עליה; למדים שאלה שלוש המצוות המוגדרות והממוקדות, שנשים הן הקובעות האם תהיינה חלק מהבית או לא; שלטהרת המשפחה, קדושת האוכל והדלקת הנר יש משמעות רוחנית עמוקה; שיש חיים ראויים ויש חיים שאינם ראויים וכדו'. בדרך זו המשנה היא משל, כמו אין ספור מקורות אחרים, וכך יש לקרוא אותה.
יש הנחיות לגבר, וכאן הן אינן מלוות באיום. ברם, במקומות אחרים בש"ס אנו מוצאים גם דברים חמורים מאוד על גברים. יהיה נכון לא להכניס את הדיון הזה לשאלת המגדר, אלא למשמעויות הרוחניות הכלליות כאן, ובמקומות אחרים לדון בחיים הראויים של גברים.
וכך הופכת המשנה למשנה רוחנית משמעותית.
כל טוב ויישר כוח על השאלה