שאלה
שלום כבוד הרב
קוראים לי ע. אני לומדת בפנימיה, אני לא כל כך יודעת מה קורה עם עצמי מבחינה של אמונה והכל.
אני מאמינה באלוקים בטוחה בזה שהוא קיים ובורא את העולם יש לי כלפיו הרבה שנאה על המקום שבו אני נמצאת כיום ועל מקומות שהגעתי אליהם או דברים בכללי שהראו לי כקושי בחיים. כיום אני מאוד לא יודעת מה המקום שלי מבחינת קיום מצוות .. אני הולכת לא צנוע שמירת שבת אני לא יודעת כל כך עד כמה אני שומרת וכנ"ל שמירת נגיעה אני מאוד חושבת שיש לי פחד של מה יקרה לי אם אחלל את השבת וכ'ו אני לא כל כך יודעת מה השאלה שלי .. אבל אני מאוד מבולבלת ומרגישה שאלוקים לא אוהב אותי בכלל ומסתובבת בתחושה של פחד מכל דבר שאעשה לאיך שאלוקים יגיב עליו ואיך הוא יעניש אותי ..
אני לא חושבת שאני רוצה לשמור מצוות אבל כן הייתי רוצה להרגיע את הפחדים שלי או לפחות לעשות בהכל קצת סדר
אשמח לעזרה (: תודה וערב טוב
תשובה
בס"ד
שלום רב,
אם את כועסת על אלוקים - זו הוכחה לאמונתך הגדולה, גם אם אינך שומרת מצוות. אם לא היה אלוקים בקרבך - לא היית כועסת כי לא היה לך על מי לכעוס.
אלוקים הוא לא מנהיג מנותק ומרוחק, אלוקים איננו מלך שרוצה רק לשלוט. לפני הכל אלוקים אוהב את בריותיו. אצטט מספר שורות מתפילת נעילה:
וְאַתָּה אֱלוהַּ סְלִיחות חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וּמַרְבֶּה לְהֵטִיב. וְרוצֶה אַתָּה בִּתְשׁוּבָתָן שֶׁל רְשָׁעִים. וְאֵין אַתָּה חָפֵץ בְּמִיתָתָן. שֶׁנֶּאֱמַר:
אֱמר אֲלֵיהֶם חַי אָנִי נְאֻם אֲדנָי ה', אִם אֶחְפּץ בְּמות הָרָשָׁע כִּי אִם בְּשׁוּב רָשָׁע מִדַּרְכּו וְחָיָה, שׁוּבוּ שׁוּבוּ מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וְלָמָּה תָמוּתוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל:
וְנֶאֱמַר:
הֶחָפץ אֶחְפּץ מות רָשָׁע נְאֻם אֳדנָי ה', הֲלוא בְּשׁוּבו מִדְּרָכָיו וְחָיָה:
וְנֶאֱמַר:
כִּי לא אֶחְפּץ בְּמות הַמֵּת נְאֻם אֲדנָי ה', וְהָשִׁיבוּ וִחְיוּ:
מכל הפסוקים והקטעים הללו, עולה שד' לא מעוניין להעניש אלא לסלוח. ד' יודע את ליבו של האדם. לכן מי שמתרחק מד' בגלל קשיים אמתיים שיש לו בחיים, ד' חומל עליו. ד' לא מעניש אותו אלא ממתין בסבלנות עד שהאדם ירגע - כמו שאמא לא כועסת על בנה המתוסכל והזועם, אמא מבינה ומכילה את הילדים שלה עד שירגעו - וודאי הקב"ה מבין ומכיל אותנו.