בילוי בתשעת הימים

המשנה בתענית (ד,ז) קובעת "משכנס אב ממעטין בשמחה". הגמרא ביבמות (מג, א) נותנת ביטוי מסוים להלכה זו באמרה ש"ממעטין בעסקיהם מלישא ומליתן ומלבנות ומלטוע ומארסין ולא כונסין ואין עושין סעודת אירוסין". אמנם נחלקו הפוסקים עד כמה וכיצד דברים אלו צריכים לבא לידי ביטוי בעולמנו, אך מקובל על הכל שביטוי מסוים למיעוט השמחה צריך שיהיה כבר מראש חודש מנחם אב.

אמנם אין בתלמוד התייחסות ספציפית למיעוט השמחה בתחומים אחרים שאינם בניין, משא ומתן עסקי, או נישואין, אך יותר מסביר שהדברים שנמנו הם דוגמאות לא ההיקף המלא של הדין. דומה והבנה זו נמצאת בבסיס דברי הפוסקים כאשר אסרו דברים אחרים כמו לבישת בגדי חג בימות החול של תשעת הימים וכד'.

כאשר אנו באים לבחון את דין מסיבת יום הולדת בחדר של בריחה הרי מהצד הפורמאלי המקובל – אין בו מוזיקה, ואין שם סעודה של שמחה. אך מאידך ודאי שיש כאן אלמנט של שמחה המתנגש עם הצו של מיעוט השמחה בתקופה זו. על כן אילו הייתי אבי בעלת השמחה הייתי בוחר לדחות את השמחה לתאריך אחר.

אך אם אנו בחונים את השאלה מהצד של בתך שתפסיד מסיבה זו , עלינו לשקול יחד עם התחושה הראשונית שנוטה לאיסור שלוש פנים נוספות:

ראשית משאלתך לא ברור האם בתך היא פחות מגיל מצוות, הרי שהגענו לדיון האם מחנכים קטנים לאבלות. אמנם המשנה ברורה (תקנא, פא) קבע שיש חובה על ההורים לחנך את ילדיהם לאבלות על החורבן, אך הרב רבינוביץ בשו"ת (שיח נחום סימן לב) קבע שאין חובה לחנך קטנים לאבלות על החורבן ועל כן ניתן להקל עבורם בכל איסורים אלו.

שנית האם ההיפרדות מהחבורה תגרום לה נזק חברתי, והיה אם כן, לא ברור לי שזה נכלל ב"ממעטין בשמחה" אלא שזה מחיר שבמקבילות אחרות היינו קוראים לו הפסד מרובה ועל כן יש מקום להקל בעניין.

שלישית האם מבחינת ביתך ביטול פעילות זו תהיה קשה מנשוא, ותגרום למתח מיותר בינה לבין ההלכה, שוב נראה לי שיש מקום להקל ולומר שאין זה בגדר של מיעוט השמחה אלא ביטולה לגמרי דבר שלא נצרך כפי שלא דורשים מאדם לבטל לחלוטין את המשא ומתן שלו.

אם כאם המופקדת על חינוך ביתה את מכריעה שיש מקום להקל לה ללכת לפעילות זו, הייתי מוסיף שבמקביל יש מקום להגביר את העיסוק באבלות בתחומים שונים כמו לימוד עיוני או חוויתי שיגביר לצד פעילות של שמחת היומולדת את תחושת החיסרון שאנו חיים בו.

שנזכה לבניין ציון וירושלים במהרה

התשובה ניתנה ע"י הרב יוסף סלוטניק