בחירת בן זוג

שאלה

שלום כבוד הרב,

אני בקרוב בת 20 בע"ה, סטודנטית, ויוצאת כבר חמישה חודשים עם בחור בן 23, מהנדס בצבא בעתודה. שנינו דתיים, שמרנו נגיעה מספר חודשים.

במהלך הפגישות הראשונות השתדלנו לברר על כל הדברים שחשובים. הרגשתי שהערכים שלנו משותפים, שיש לנו אותן שאיפות ושאנחנו רוצים לבנות חיים בדרכים זהות. גם ההורים של שנינו שמחים מהבחירה. על פניו הכול יפה.

אני נהנית אתו ואני חושבת שהוא אדם מקסים. הוא טוב לב ובעל מידות טובות, הוא מוצא חן בעיניי.

יש לציין שאנחנו עוד לא מאורסים, אבל מורגש שזה יקרה בחודשים הקרובים, זה בכיוון.

לאחרונה התחלתי לשים לב למשהו שקצת מדאיג אותי ולכן רציתי להתייעץ.

לפני שהתחלתי לצאת לפגישות היה לי מאוד ברור שארצה מישהו ברמה דתית גבוהה מעט ממני, כי רציתי שאשאף להתחזק עוד יותר בגללו.

בתחילה, חשבתי שזה מה שקיבלתי. הוא מניח תפילין בכל יום ומתפלל מנחה וערבית במניין. מדי פעם לומד גמרא. חשבתי שזה מעיד על הרמה שרציתי. אבל ככל שעובר הזמן אני שמה לב שהאמונה העמוקה מתבטאת יותר אצלי מאשר אצלו, בפער שלפעמים קצת מפריע לי.

אני זו שתגיד על סיטואציה לא נעימה שקרתה שהיא מה', אני זו שאנסה להסביר איך הקב"ה כנראה סובב הכול כדי שמשהו יקרה. כן, הוא מודה לה', ה' נמצא בדיבור שלו אבל מעט.

לאחרונה הבחנתי שהוא גם כלל לא מקפיד על נטילת ידיים. כשאכלנו יחד בערב בביתי והוא לקח לחם, אני זו שהייתה צריכה להזכיר לו ליטול, וגם כשעשה זאת זה לא היה כמו שאמורים ליטול ידיים. רואים שזה לא משהו שהוא רגיל לעשות (כנ"ל לנטילת אשר יצר).

יש בקרים שהוא לא נמצא בצבא אז הוא יכול לישון עד הצהריים ורק אז להניח תפילין. בהתחלה העלמתי עין בטענה שגם אני לא צדיקה וגם לי יש דברים להשתפר בהם, אבל בימים האחרונים זה יושב עליי.

מותר לי לרצות שבן זוגי שלימים אולי יהיה בעלי יקום בזמן להניח תפילין, גם אם זה אומר שאח"כ יחזור לישון. מותר לי לרצות שיקפיד בנטילת ידיים ובברכת המזון (שגם בזה אני לא רואה הקפדה אלא אם אני מברכת ואז הוא מצטרף).

בעיניי אלו המצוות הבסיסיות.

לא העליתי את הנושא בפניו מפורשות כי הוא רגיש ואני חוששת לעשות זאת בדרך שתפגע בו. אני יודעת שאם אבקש בנימוס הוא ינסה להקפיד יותר. הייתה פעם אחת שהערתי בנימוס מופלג על נטילת אשר יצר שלא עשה, אז הוא הלך ליטול אבל הוא לא עשה את זה מאז.

ככה שאני לא יודעת כמה יהיה אפקטיבי אם אנסה להעיר.

אני גם לא רוצה לשנות אותו, אחרי הכול אני אמורה להיות שלמה עם מי שהוא ככה.

בתוך תוכי אני לא רוצה שבן זוגי יקיים מצוות בשבילי, כי אני ביקשתי. אני רוצה מישהו שמקפיד מתוך הרצון העצמי שלו, שזה יהיה חשוב לו.

האם זה רצון מוגזם? האם אני צריכה לשחרר?

אציין שהוא יכול להיות אבא טוב בעיניי, יש לו משפחה טובה ומידות טובות, הוא אהוב מאוד על הבריות. הרבה טוב מונח על המאזניים, ולכן אני לא מוותרת כל כך מהר.

הוא אמר לי פעם שהוא כן שואף בעתיד להתחזק. אבל אני לא רוצה לחכות ל"עתיד" שיגיע. אני צריכה לראות כבר עכשיו אם יש משהו לעשות.

אשמח לעצה, תודה רבה!

תשובה