אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין

שלום וברכה

תודה רבה על הסוגיה הכבדה שאת עוסקת בה.

הבה נתחיל מהתחלה:

יסוד הכלל הזה שאין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין עוסק בהקשרים של נס. הברכה היא נס, ועל כן הרצון להתבונן כיצד הוא מתרחש – מחריב את אפשרות ההופעה של הנס. על כן, טוב שלא להתבונן בתבואה, ולמצוא מאוחר יותר שהיא מתברכת. בדיוק כפי שכתבת.

כמו בהקשרים של ביטויים רבים – הוא התרחב הרבה מעבר למשמעותו הראשונית, ובעקבות כך גם מעורר שאלות רבות, ובעיות כפי שאת כותבת עליהן.

ההרחבה לכך שאם מדברים על נושא מסוים ומנסים לקדם אותו, ומעדיפים את ההצנעה וההסתרה – לעתים היא אכן טובה (ללא קשר לגמרא דווקא), ולעתים היא מביאה נזק גדול בכנפיה.

השיחה על עניינים אישיים שלך אינה קשורה ל"דבר הסמוי מן העין". הוא נמצא במקום אחר. בעיקר בהיבט המופיע בספר משלי על הרכילות. בספר משלי כתוב "הולך רכיל – מגלה סוד", לאמור: במקום בו בני אדם עוסקים בסודות האינטימיים של אנשים אחרים, ללא רשותם וללא בקשתם, היא חמורה מאוד. היא חדירה לאוצרות האישיים ובמידה רבה – חילול הקודש הפנימי של כל אחד.

ולכן, אסור לעסוק בנושאים האישיים של אדם אחר – אם הוא לא ביקש. לא בגלל שהברכה תיעלם, אלא בגלל השמירה החשובה על הצניעות, הפרטיות, האינטימיות והקודש הפנימי. לעתים אין לנו ברירה אלא להפר כלל זה – ובעיקר במקום בו אנו מכוונים לפתור בעיה קריטית – אבל אסור אסור שהתנהגות זו תיהפך לנורמה התנהגותית.

את זו שצריכה להכריע האם את רוצה לשתף, או שאת רוצה לשמור על החיים הפרטיים שלך בצנעא. ולכן, כאשר אנשים חוטאים בשאלות שאינן לגיטימיות ביחס אלייך – מותר לך להתחמק. עדיף כמובן שלא לומר דברי שקר מפורשים, אבל התחמקות ו'מריחה' מותרת.

וכמובן, צריך להיזהר, ובד בבד לשקם את מידת האמת כל הזמן, ובדברים אחרים להפוך להיות דווקא יותר מקפידה ונאמנה לחובת האמת בתחומים האחרים.

כל טוב ובשרי לנו שמחות