איך מסבירים לילד מה זה מוות?

שואלת יקרה שלום.

כל הכבוד לך. צריך אישיות די בוגרת כדי להיפגש במוות, ולהצליח להכיל אותו בחיים שלנו. ועוד להישאר עם מספיק תשומת לב כדי להסביר את זה לאחים שלך. יפה מאוד. אבל אני חייב לומר שקשה לי להאמין שיש מישהו שבאמת מבין עד הסוף "מה זה לאבד מישהו".

וזו באמת אחת הבעיות הגדולות כשניגשים להסביר נושא כזה לילדים. שאנחנו – המבוגרים – לא באמת באמת סגורים עד הסוף על מה בדיוק קרה כאן. יש לנו כיוונים. יש לנו רעיונות. יש לנו הסברים מסוימים מהמסורת. אנחנו יודעים איך זה מרגיש להתגעגע. אבל ממש להבין – זה נדיר. וכשלא מבינים בעצמנו משהו עד הסוף, ברור שקשה להסביר אותו בשפה פשוטה לילדים.

אז בואי קודם כל ננסה להסביר לעצמנו, ואז נחשוב איך לנסח את זה לילדים.

האמת היא שהמוות לא "קורה" לאף אחד. רק החיים קורים לו. אני אסביר. תחשבי על איזה טיול משמעותי שעשית בחיים. אולי זה היה איזה טיול שנתי. אולי בילוי משפחתי בלונה פארק או בחו"ל. אולי משהו עם חברות. ועכשיו תשאלי את עצמך בכנות – האם "קרה" שהטיול נגמר? או שיותר נכון לומר שהטיול תמיד היה אירוע קצוב בזמן? אני מניח שכשחשבת על כל הטיולים הכייפיים שעשית בחיים זה לא השאיר לך טעם חמוץ של "אוף, למה זה נגמר?" אלא יותר – איזה כיף היה. את מבינה, מכיוון שהטיול הוא לא ברור מאליו, אנחנו יודעים להעריך אותו, אבל החיים שלנו משום מה ברורים לנו מאליהם, ולכן אנחנו לא מעריכים אותם בתור משהו קיים (וזמני) אלא שמים לב רק לסיום שלהם כאילו הוא איזה אירוע מיוחד. והוא לא. הוא פשוט אקורד הסיום של חיים מלאי משמעות שחווינו.

אז מה זה בעצם החיים? בואי נעשה סדר. הכל מתחיל עם הנשמה. לנשמה לא רע שם למעלה. היא טהורה, מלאת טוב ואור ולא חסר לה כלום. אז למה בכלל הורידו אותה לכאן? בגלל שלעולם הזה, כאן למטה, היה חסר משהו. היה חסר את האור המיוחד שלה. את התכונות המדוייקות, עם סגנון המחשבה והצחוק המתגלגל הזה שיש רק לך. את הכשרונות והשאיפות והמבטים שפשוט אין לאף אחד אחר. קשה לדעת בגיל צעיר כל כך בדיוק מה זה. בגיל שלך בדרך כלל רק מתחילים את המסע של בירור הזהות המיוחדת שלנו. אבל דעי לך, משהו בך מיוחד, חד פעמי ויחיד במינו. והדבר הזה היה כל כך חסר כאן בעולם, שהנשמה שלך התנדבה לבוא לכאן כדי לפזר את זה פה, במשך תקופת חיים אחת. (וכמובן, גם השכן שלך וכל שאר האנשים שאת מכירה). לא באנו לכאן, לעולם, להשתקע. אנחנו כאן אורחים לרגע. באנו להעניק מתנה לעולם, ובעוד 80-90 שנה נחזור חזרה.

אז מה זה המוות? זה לא הסוף של החיים. זה הסוף של השליחות. אדם שמת פשוט סיים את התפקיד שלו בעולם. סיים לחלוק את האור שבו עם כל מי שהיה זקוק לו, והמשיך הלאה. אני לא יכול להסביר בדיוק לאן הוא המשיך, (גם לא לעצמי), אבל אני מבין שהוא עצמו כבר לא נמצא פה בעולם, אבל האור שהוא הפיץ בהחלט בהחלט כן. הזיכרונות שלך ממנו נשארו. האהבה שלך אליו נשארה. המחשבות שהוא גרם לך לחשוב והדוגמא אישית שהוא שימש לך ולאנשים אחרים, ה"מסר" שהיה לו לעולם, זה נשאר.

אז איך אומרים דבר כזה לילדים קטנים כל כך?

כמו שאת מבינה, להסביר לילד בפרטי פרטים מה זה שאדם מת יכול להיות לו קצת מפחיד. מצד שני, לא נכון ממש לשקר לילדים. יש להם חוש שישי לזיהוי שקרים, והם פשוט משלימים את החסר בדמיונות אם הם מרגישים שמשקרים להם.

הבן שלי, בן שנתיים, איבד את סבא שלו לא מזמן. הספיקה לו האמירה שעכשיו "סבא בשמיים" ו"אי אפשר לראות אותו", ו"הוא לא יחזור". אבל זה בגלל שבגיל שנתיים עוד לא מכירים כל כך את המושג מוות. אז אפשר להתחמק בלי באמת להסביר.

כשמסבירים לילד גדול יותר (3+) צריך לזכור כמה דברים:

1. ילדים (בטח כאלה בני 5) כבר מכירים את המילה "מוות". הם שמעו אותה המון פעמים. הם גם יודעים מה זה לאבד משהו (אפילו אם זה צעצוע קטן). כדאי לקרוא לדבר בשם שלו – "הוא מת"

2. ילד מבין דברים בצורה מוחשית. מאוד. צריך לזכור את זה כשמסבירים לו מה זה מוות. אם אומרים לו שסבא בשמיים, הוא יחפש אותו טוב טוב מהחלון בפעם הבאה שהוא יטוס. אם תגידי שהוא חי בלב שלנו, הוא ידמיין סבא קטן בתוך הלב. אז צריך לדמות את המוות בדימויים מתאימים. אם את רוצה דימוי מוחשי טוב למוות – את יכולה לומר ש"הלב שלו הפסיק לפעום והגוף שלו נכבה" את יכולה להסביר שזה כמו שנגמרות הסוללות. זה משהו שהוא מכיר מהחיים שלו ויכול לדמיין אותו ו(בערך) להבין.

3. לילד קשה לקבל את הסופיות שבמוות. הוא יניח שזה דבר זמני אם לא תגידי לו במפורש שזה לא. אל תברחי מזה – "הוא לא יחזור". אי אפשר להחליף את הסוללות.

לפעמים הם ישאלו אם גם אתם (אבא, אמא, אחים) תמותו. לא כדאי לפתוח את הנושא הזה בעצמינו, אבל אם הם כבר שאלו, אנחנו לא רוצים לשקר. מצד שני אין סיבה לגרום לו לחשוב שזה יקרה מחר בבוקר. זה באמת יקרה (כנראה) בעוד כל כך הרבה זמן, שבשבילו זה באמת נצח. אז כדאי לומר ש"כן, אבל זה יקרה עוד הרבה עוד המון זמן, כשלך כבר יהיה משפחה וילדים". זה מבחינתו כל כך רחוק שזה מוציא את זה מהחששות המידיים שלו.

ואיפה סבא? הגוף שלו נכבה והוא כבר לא עובד. אבל סבא עכשיו חי בעולם אחר, בלי הגוף שלו. זה לא העולם שלנו, זה עולם אחר והוא לא יכול לחזור ממנו. אבל טוב לו שם. והזיכרונות שלנו ממנו, הם נשארים אצלנו פה בעולם.

לסיכום

השכן שלנו היה פה בעולם בשביל לעשות דברים טובים וחשובים, ועכשיו הוא סיים לעשות אותם, אז הוא מת. "מת" זה אומר שהלב שלו הפסיק לפעום והגוף שלו נכבה. כמו המשאית שלך כשנגמרו לה הסוללות. הגוף שלו נכבה והוא כבר לא עובד. אבל עכשיו הוא חי בעולם אחר, בלי הגוף שלו. זה לא העולם שלנו, זה עולם אחר והוא לא יכול לחזור ממנו. אבל טוב לו שם. והזיכרונות שלנו ממנו, הם נשארים אצלנו פה בעולם.

מקווה שעשיתי סדר,

בשורות טובות ונחמות,

נתנאל

(6)