שאלה
שלום הרב, אני חזרתי בתשובה לפני שנה ואח שלי חזר בתשובה לפני כשנתיים. באותה תקופה כשהוא חזר הוא היה עדיין ב״אורות״ ולמד כל יום כל היום עד מאוחר בלילה ובקושי בא לבית מהישיבה כי שם הוא היה לומד יותר מהבית, אבל גם בבית היה שקוד.
לאחרונה משהו קצת התקלקל.. הוא כבר חודש שלם בערך בבית, לא לומד, רואה כל היום טלוויזיה, שומע שירים חילוניים, הולך לתפילות אבל כבר לא לומד.. רק ממש מידי פעם כשיוצא
זה ממש מצער אותי ומכניס אותי לדיכאון וזה שורף לי בלב לראות אותו ככה אבוד ועוד יותר לראות את אמא שלי מתוסכלת מזה שהבן שלה אבוד (אמא שלי חילונייה אך מתחזקת מאוד לאחרונה)
איך אני יכולה לגרום לו להסתכל על התורה בהערצה ולהחזיר אותו להיות כמו פעם ששום דבר לא מעניין אותו מלבד התורה? ממש קשה לי ואני עם דמעות בעיניים כשאני כותבת את זה כי אני מחוברת אליו ברמה שאי אפשר להסביר והוא עזר לי לחזור בתשובה אחריו (הוא גדול ממני בשנה) אני מעריכה מאוד שקראת עד כאן ושהקדשת זמן בשביל זה אני פשוט ממש חייבת עזרה.. תודה רבה.
תשובה
בס"ד
שלום רב,
נראה שעובר עליו משהו... אולי הוא בעצמו לא מודע לקשיים הרגשיים שלו.
אל תנסי להשפיע עליו ולא לשנות אותו. אל תתאכזבי ממנו ואל תצפי ממנו.
רק תהיי שם בשבילו.
תקשיבי לו בפתיחות מלאה.
תקדישי לכך הרבה זמן ועוד יותר הרבה אהבה.
בלי לשפוט, בלי להביט עליו ברחמים ולא בזעם.
רק לקבל אותו כמו שהוא, בידיעה שהוא עובר תקופה קשה, משהו מעיק עליו וגוזל את כוחות הנפש שלו.
כל ביקורת עליו, כל מבט של רחמים או ביטוי של אכזבה נוטל ממנו כוחות ומקשה עליו לאסוף את עצמו.
אם הוא ידע שאתם המשפחה שלו, בלי תנאים ובלי ציפיות. אם ירגיש שהוא שייך, שאוהבים אותו בלי גבול כמו שהוא. הוא יתמלא בכוחות, יצליח לאסוף את עצמו ולהתקדם.
בהצלחה!