שאלה
שלום לכבוד הרב,
רוצה לפתוח בזה שאני מעריכה מאד את הרב ופועלו והאומץ לפעול למען החירות המחשבתית
רציתי לשאול,האם הרב חושב שניתן להגיע לאהבת השם בצורה שכלית,ואם כן אולי יוכל לתת עצות הכיצד?
אני מאמינה ברעיון הכללי של רצון השם להיטיב עם ברואיו אבל בסופו של דבר קיימת האחריות בסיסית לדאוג למה שהוא ברא (כמו שזו אחריותם של ההורים לדאוג לילדיהם ברמה מסויימת)
נוסף על כך אני מבינה שניתן לצוות על הרגש (משנכנס אדר וכו') אבל בסופו של דבר זה יכול להיעשות מצד היראה והפחד מעונש שקיים.
אולי אם ניתן לשאול בצורה חריפה יותר למה היראה לא מספיקה? האם ניתן להגיע לאהבה אמיתית מציווי של ואהבת?
ואולי אוסיף ואשאל,מה לי לאהוב את אלופו של עולם? או מה לו שיאהבו אותו?
אני מבינה שברגע שיש רגש בחיים הרוחניים ,נוספים רבדים עמוקים יותר בקיום המצוות.
והאם אנחנו יכולים לדעת איך זה לאהוב משהו שלא קיים בעולמנו החומרי?
תשובה
שלום וברכה
אני מצטער על העיכוב בתשובה. לא את כל מה שחשוב אני מספיק לעשות.
אני מתקשה להבין כיצד תיאורטית ניתן להגיע לאהבה כתוצאה ממהלך שכלי עצמאי. לשכל בוודאי יש תפקיד באהבה – בין באהבת איש ואישה ובין להבדיל באהבת האדם לאלוהיו – אבל לא ניתן ליצור אותה על ידי השכל בלבד.
השכל יכול להפנות את תשומת לבנו לתופעות שונות, לנתח אירועים היסטוריים הדרושים פענוח, לשים לב לפלאי מזעור הטבע ועוד ועוד, והוא גם יכול לעורר שאלות רבות המחפשות תשובה ועוד ועוד. יש לו אפוא תפקיד עצום. לא זו בלבד, אלא שהוא גם יכול לסייע בבקרה פנימית, בהבחנה בין אהבת ה' לעבודה זרה וכדו'.
לאמור: יש לו תפקיד חשוב מאוד. אבל איני מבין כיצד ניתן לבסס עליו אהבה.
ומהכיוון השני של הסוגיה שאת מבררת:
איני חושב שריבונו של עולם זקוק לאהבה שלנו. אנחנו זקוקים לאהבה שלנו את ה'. בדיוק כפי שעולה מתוך דברייך – כדי שהקשר שלנו עם ריבונו של עולם לא יהיה מושתת אך ורק על היסודות של היראה ושל הפחד, כי אם גם על ההשתוקקות ועל הכיסופים.
הדרך שכתבי הקודש לימדו אותנו להבין מהי משמעות הביטוי "להתאהב" בריבונו של עולם – על אף שמדובר כפי שכתבת במה שלא קיים בעולמנו החומרי – היא להקיש מאהבת איש ואישה לאהבת ה'. אני מציע לקרוא את https://bit.ly/3Hyo5qD.
כל טוב ושמחת אמונה