אחרי שאיבדה את אהובה בג'נין - גלית גלבוע במסר לכלות שאיבדו את הארוס במלחמה

"בעלי מרגיש כאילו גדי היה החבר הכי טוב שלו, ואנחנו נוסעים ביחד בכל שנה ליום לימוד לעילוי נשמתו", כך מתארת גלית גלבוע את מערכת היחסים הבלתי נראית בין בעלה אליעזר לבין ארוסה גדי עזרא ז"ל. הוא נהרג בפעילות מבצעית בג'נין במהלך מבצע חומת מגן לפני 22 שנים, חודש לפני שהיו אמורים להתחתן. המכתב המפורסם שכתב לה אז למקרה שימות המתחיל במילים "גליתי שלי יקרה", הפך לנפוץ במיוחד.

צער עצום על כל אישה שאיבדה את בעלה

הודעות "הותר לפרסום" האכזריות היוצאות מדי בוקר בתקופת המלחמה ומבשרות שוב ושוב על נפילת חיילים קורעות את לבנו בכל פעם מחדש, והכאב גדול במיוחד כאשר מתברר מה החלל הותיר אחריו: הורים, אחים, אישה, ילדים, ובמקרים רבים לדאבון הלב גם ארוסה טרייה, מחכה ומצפה שאיבדה את עולמה. שוחחנו עם גלבוע כדי להבין איך קמים מהאובדן ושברון החלומות.

גלבוע גרה באלון מורה, ויחד עם אליעזר בעלה מגדלת את תשעת ילדיהם. היא מנחת הורים ואוטוריטה בתחום. האופטימיות שלה מידבקת, ובמענה לכל שאלה שלי אני מקבלת מנה הגונה של אמונה בטוב שעוד יגיע. "בשבועות הראשונים הייתי מרוסקת, לא הצלחתי לתפקד". היא משחזרת את הימים שלאחר שמחת תורה. "לאט לאט הבנתי שיש פה מהלכים נסתרים, עוד מעט יהיה פה אור גדול. אני בצער עצום על כל אישה שאיבדה את הבעל שלה, זה ייסורים גדולים. אבל עוד מעט נראה את התסריט המלא".

גלית גלבוע צילום: פרטי

הוא התקשר ואמר שאם יקרה לו משהו, עצרתי אותו מיד

"אין דבר שאני רוצה בעולם יותר מלהיות אתך לאהוב אותך ולהקים אתך בית ומשפחה, אבל מצד שני אין דבר שאני רוצה יותר מלצאת למבצע הזה ולהכות את הנבלים האלה מכה כזו". כך כתב לה גדי אהובה במכתב לפני שנהרג. הוא כתב לה אותו אחרי שקבר חברים בהר הרצל, והרגיש שהמוות קרוב.

"בקול קר הוא התקשר וסיפר לי כמה קשה בשדה הקרב, איך בכל פעם הוא מזהה צלף ומתפלל שהפעם הוא יחיה. ואז הוא אמר שאם יקרה משהו, עצרתי אותו ואמרתי שאני לא משתפת פעולה עם השיחה הזאת ושזה לא יקרה. הוא שאל אם הוא יכול לכתוב את מה שעובר עליו. אמרתי לו שיכתוב ושיזרוק את זה לפח קרוע לחתיכות או שיחביא בעליית גג ונקרא אותו ביחד עם הנכדים שלנו. השיחה נגמרה בלי שסיכמנו משהו".

המכתב האישי שהפך לנחלת הכלל

מה גרם לך לפרסם את המכתב האישי לכולם?

"אחרי שהוא נהרג נזכרתי בשיחה וחיפשתי את המכתב. קראתי אותו ובכיתי, תוך כדי גיליתי מאחוריי חבר שלו שקרא גם הוא. הנחתי את המכתב בתיק ולא סיפרתי לאף אחד. לרגע לא חשבתי לפרסם אותו".

אז איך זה קרה?

"למחרת בבוקר גיליתי ערימה של מאות דפים בשבעה, לא הבנתי מי כבר הספיק להכין גיליון לעילוי נשמתו, עד שגיליתי שמדובר במכתב שלי, שמישהו העתיק וחילק לכולם. הייתי מזועזעת, לא הבנתי מי היה יכול לעשות דבר כזה. עד שקיבלתי שיחת טלפון מאישה שאיבדה את בעלה בפיגוע עשור קודם לכן, והיא סיפרה עד כמה המכתב עזר לה להחליט שהיא ממשיכה לחיות. סגרתי את הטלפון ואמרתי לקב"ה שהבנתי. לא שאלו אותי אם לפרסם או לא ואני לא צריכה עוד טלפונים. התלבטתי אם להוריד חלק או לא, בסוף הורדתי מילים בודדות. אני עדיין בשוק, בכל יום זיכרון שולחים לי סרטונים מטקסים בארץ ובחו"ל שמקריאים את המכתב".

איך אפשר לבנות רגש מול בן זוג חדש כשעדיין יש אהבה לארוס שנפל?

"אני מאמינה שזה לא נכון לבנות קשר כשאת עדיין אוהבת מישהו. הלב שלי צריך להיות שייך 100 אחוז למשפחה שלי והרגשתי שזה לא יהיה הוגן לבחור שאצא איתו. בכל יום התפללתי בכותל, ביקשתי מהקב"ה שיעזור לי לנקות את הלב, לקום. עד ששלושה חודשים אחר כך פתחתי שוב את המכתב שלו, הבטתי בתמונה, ובכיתי, אבל לא מגעגועים".

אלירז פרץ הכיר ביני ובין בעלי

גלבוע מדגישה את ההבדל: "אני יכולה לדבר על גדי שעות כמו שאני מדברת על אדם גדול. אני שמחה שהייתי איתו בחודשים האלה וחיזקנו אחד את השני אבל ברגש אין שום דבר. כל החלומות שלי הלכו ולאט לאט הלב שלי נרגע והתפנה, צריך לזכור שכמו שהקב"ה מביא את המכה הכואבת והקשה הזאת הוא מביא נחמות ומרפא את הלב. לא להכניס את השכל של איך זה יקרה".

בפרספקטיבה של 22 שנים, מה את יודעת היום שלא ידעת אז?

"ההבנה שאין על הקב"ה והוא יודע מה הוא עושה. בפרספקטיבה של זמן את מבינה כמה הכל מדויק ברמות מדויקות לפרטי פרטים. אחרי שגדי נהרג הייתי אצל ההורים שלו בשבתות במשך שנה שלמה. כשאלירז פרץ ז"ל הכיר לי את אליעזר בעלי, נסעתי להורים של גדי כי קיוויתי לקבל מהם סימן שאכן הוא האיש שלי. אמא של גדי הראתה לי עבודה שגדי הכין בשבחו של אליעזר. כמעט התעלפתי. אנחנו לא מדברים עליו ביום יום, אבל אם יש צורך זו לא מילה שאסור להכניס הביתה. כשאני מעבירה הרצאות על גדי אז בעלי תמיד לוקח אותי ומחזיר".

הלוויתו של סרן אושרי משה בוצחק ז"ל, שהיה אמור להינשא בקיץ הקרוב | צילום: ללא

המסר למאורסות השכולות של המלחמה

כשאני שואלת את גלית מה המסר שלה למאורסות האוהבות שאיבדו את בן זוגן במלחמה היא מתלבטת מעט. "לתת מקום לכאב, לגעגוע, להיות עטופה באנשים שאוהבים אותך. ויחד עם זאת להרים את עצמך, מגיע לך! אל תרגישי יסורי מצפון כשאת שמחה, הוא רוצה אותך פורחת וממשיכה בחיים. רוקדת/ מציירת - עושה דברים שמשמחים וממלאים אותך. ואם את שוקעת ולא מצליחה לבד - תעזרי באנשים, חברות וכל מה שיעזור לך לקום, תהי עסוקה בהנצחה או עשיה לזיכרו. עשיה ונתינה - מרפאים פלאים את הנפש".

גלית מוסיפה שהיא ממליצה להישאר בקשר עם המשפחה של האהוב שנפל: "כל עוד זה מוסיף למשפחה, זה שווה. תמיד כשמקבלים את הכאפה הזאת אפשר להסתכל על זה בכמה זוויות. למה דווקא לי? איך הקב"ה עשה לי את זה? והאפשרות השנייה היא וואו, הקב"ה בחר בי ואני לא מאחלת לאף אחד לקבל דבר כזה. אבל אם הוא כבר נגע בך אז איזה מתנה זה".