שמיטה וסוציאליזם 

לכאורה סוציאליזם נראה טוב ומוסרי, אהבה ואחוה ושלום ורעות. חולקים בשווה, למה שלאחד יהיה הרבה ולשני מעט. אבל האם בטוח, שבמשטר סוציאליסטי יהיה טוב יותר לעניים?

חדשות כיפה הרב שלמה אבינר 06/05/18 08:51 כא באייר התשעח

שמיטה וסוציאליזם 
עומרים בשדה, צילום: shutterstock

"והיתה שבת הארץ לכם לאכלה לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך". (ויקרא כה ו).  רש"י: "...שלא תנהוג בהם כבעל הבית, אלא הכל יהיו שוים בה, אתה ושכירך ותושבך". לכאורה שוויון וסוציאליזם, אך לא ממש, כי זה רק שנה אחת מתוך שבע, וזה רק היבול החקלאי, וזה רק אם אותו יהודי מוכן לקיים מצוה זו. מה שבטוח הוא, שרבונו של עולם דואג לעניים . "וכי ימוך אחיך" (שם כה), יש לתקן את המצב.

לצערנו יש עדיין בעיה של עוני בארצנו. מדווחים שחמישית האוכלוסיה היא עניה ושליש הילדים. וגם אם זה פחות, זה עדיין נורא.  ומה ההגדרה של עוני? מי שחסר לו החיוני. ומהו החיוני? בטור יורה דעה מבואר שזה לפי הזמן והמקום. למשל, בזמננו ובמקומנו מקרר הוא חיוני, על אף שפעם לא היו מקררים. אך כסף לקנות אוכל הוא ודאי חיוני, או חימום, או תרופות. ומה הפתרון?  סוציאליזם? אבל גם הוא אינו יודע לפתור בעיה זו.

באופן עקרוני, יש שני קטבים לגבי ניהול הכלכלה: סוציאליזם וקפיטליזם, עם הרבה גווני ביניים.  סוציאליזם קיצוני טוען: הכל שייך לכולם, התוצרת מתחלקת בשווה, אמצעי הייצור הם בניהול של כולם.  לכן אין יותר עניים, העוני נעלם, גן עדן עלי אדמות.

קפיטליזם קיצוני טוען: שוק חופשי.  הממשלה לא מתערבת במאומה, כל אחד עושה כרצונו, ומתוך השוק החופשי והמאבקים, נבנית הכלכלה.

בתורה לא כתוב משטר קפיטליסטי ולא משטר סוציאלסטי. נכון שהחיילים מחלקים את השלל בשווה, אך זה נושא מיוחד, ועובדה שסירבו לנהוג כן, אלא דוד המלך הוא שתבע זאת בכל תוקף, על יסוד אברהם אבינו, ואדרבה זה סימן שהעם לא היו חולקים את הכל שווה בשווה. ונכון שהכהנים חולקים בשווה, בין שמקריבים בין שנמצאים במשמרת, אבל שוב זה מיוחד, אין זה פרי עבודתם אלא מתנה משמים.

לכאורה סוציאליזם נראה טוב ומוסרי, אהבה ואחוה ושלום ורעות. חולקים בשווה. למה שלאחד יהיה הרבה ולשני מעט. אב אחד לכולנו. כלל ישראל. ערבים זה לזה. לכאורה, כולנו צריכים להיות סוציאליסטים.

אבל יש קושיא גדולה על הסוציאליזם: הוא אינו יעיל. אדם לא יעמול בעבודה אם הכסף לא ייכנס לכיסו.  כך אמר אדם סמית Adam Smith, אבי הכלכלה המודרנית: אדם לא יעבוד קשה בשביל כיסם של אחרים.  אמנם, אין זה מוסרי, אך כך המציאות. אפשר לקרוא לבזה אגואיזם, אך כך הוא האדם.
לכן הסוציאליזם הוא שאיפה, הוא אידאל, שהכל יהיה של כולם, ואנו מבינים שנוער יהודי אידאליסטי מסר נפשו עבור המהפכה הקומוניסטית. אך בינתיים, אין זה מציאותי.  אמר ראש הממשלה הצרפתי ז'ורז' קלמנסו Georges Clemenceau: מי שבגיל עשרים, אינו סוציאליסט, אין לו לב, ומי שבגיל ארבעים הוא סוציאליסט, אין לו שכל.

זהו אידאל של אחרית הימים, כמו בית המקדש, חזון הצמחונית, חזון השלום, תחיית המתים.  אי אפשר לכונן היום משטר סוציאליסטי, אבל יש לזכור שזה החזון.  אך עוד לא עתה. כאמור אדם לא יעמול עבור הזולת.  הרמב"ם, בהקדמה למשנה, כותב שלולא המשוגעים לא נבנה העולם, אלה שטורחים ועמלים באופן מופרז למען כסף.

זאת ועוד, האם בטוח, שבמשטר סוציאליסטי יהיה טוב יותר לעניים? וכי ברוסיה יותר טוב לעניים מאשר באמריקה?!  כמובן, מלבד אלו שנרצחו, ועתה הם בעולם הבא, ואולי שם יש סוציאליזם...  אמר מי שאמר: בעולם הזה הסוציאליזם אינו קיים, בעולם הבא הוא מיותר, ובגהינם ישנו כבר – כלומר ברוסיה. נוצר שם אי-שוויון נורא ואיום.  רשעות ועוול עוד יותר גדולים מאשר הקפיטליזם.

גם בקפיטליזם עצמו, יש כמה אסכולות.  ג'ון מיינרד קיינסJohn Maynard Keynes , הוא בעד התערבות שלטונית חזקה – במחירים, בתעסוקה, במיסים.  כנגדו, טוען פרידריך פון האייק Friedrich Von Hayek, מהאסכולה האוסטרית, שאסור להתערב, כמובן מלבד דברים פליליים.  הוא כתב ספר The Road to Serfdom, הדרך לשעבוד, ההתערבות הממשלתית הכלכלית, מובילה להתערבות פוליטית.  דרך הכלכלה תופסים את האנשים בצוואר.  כשהשלטון מתערב כלכלית, הוא מונחה על ידי אידאלולוגיה, מי מתאים להיות עשיר ומי לא, כמו שקרה ברוסיה שחברי המפלגה הקומוניסטית נעשו מאוד עשירים.  

וכן בגרמניה, נציונאל-סוציאליזם, כלומר סוציאליזם לטובת הגזע הארי.  התערבות קשה של השלטון, גם עלולה להזיק לעניים, וגם עלולה להביא שליטה אידאולוגית, כי בעל המאה הוא בעל הדעה.  כמובן, גם על השוק החופשי יש קושיות.  ועל כל גווני הביניים בין קפיטליזם וסוציאליזם יש קושיות.  השאלה היא מה הכי פחות גרוע.

אכן, מרן הרב קוק לא נקט עמדה, על אף שבכל השאלות הגדולות של הדור, הוא הביע דעתו.  בזמנו, העולם היה רועש וגועש, מפני המהפכה הקומוניסטית, ומרן הרב לא ראה בה תוכן פנימי רציני.
כלומר, לא הקפיטליזם או הסוציאליזם קובעים. השאלה היא אם לאנשים יש לב טוב, האם לאנשים יש נשמה.  יתכנו סוציאליזם מרושע וקפיטליזם רווחתי.  

מרן הרב נשאל על ידי הרב שלמה זלמן שרגאי מהפלג הסוציאליסטי של המזרחי, הפועל המזרחי, והשיב: בלי לקבוע מה שיטת המשטר שהתורה דורשת, ברור שאם מקיימים כל מצוות התורה, הרכוש הפרטי הינו בלתי אפשרי, כי אם נעזור לעניים כהלכה, לא יישאר לנו כלום, כפי ההגדרה ההלכתית של החפץ חיים: חייך קודמים לחיי חברך, אך מותרותיך אינם קודמים לחיי חברך, מובא בספר אהבת חסד, בערוך השולחן, באגרות בסוף התניא ובשו"ת אורח משפט.

גם רבנו הרב צבי יהודה לא ראה עניין לנקוט עמדה.  כאשר נשאל על קיבוץ, השיב: התורה אינה נגד קיבוץ, וגם אינה בעד קיבוץ, העיקר שתהיה אהבה ואחוה.

אכן, תאורטית, הקפיטליזם הרווחתי יכול לטעון: גם אנחנו דואגים לעניים.  כמובן, זה דורש התערבות ממשלתית של מיסוי גבוה. וכנגד זה, יש טוענים שהמכונה הכלכלית היא מאוד מסובכת, ולא טוב להתערב בה.  ועיין עין איה שבת נג לגבי מזונותיו של אדם.  ואם כן, מי יסדיר את הכלכלה?  כחות השוק, מה שנקרא "היד הנעלמה".

אז מה יהיה בינתיים עם העניים בארצנו?  אינינו כלכלנים, ועבודתנו היא להרבות אהבה ואחוה, ואז כבר יופיעו הפתרונות.

אבל האמת חייבת להיאמר,  שלא רק סוציאליזם לא מצאנו בתורה, אלא גם מדינת רווחה לא מצאנו.  חובת הפרט לעזור לעניים מצאנו (רמב"ם מתנות עניים ז א-ב), חובת הקהילה, גבאי צדקה וקופת צדקה מצאנו (שם ט א-ג), אפילו כפיה מצאנו: "מי שאינו רוצה לתן צדקה, או שיתן מעט ממה שראוי לו, בית דין כופין אותו ומכין אותו עד שיתן מה שאמדו לתן" (שם ז י).  אבל סוציאליזם שהיא חלוקת כל הכסף באורח שוויוני לא מצאנו, ואפילו קפיטליזם רווחתי לא מצאנו, לא במשנה ולא ברמב"ם, וגם לא במלכות דוד ושלמה.

יש גם להזכיר דבר לא נעים, שמדיניות רווחה מופרזת עלולה לעודד בטלנות ומתוך כך עניות, שהרי למה להתאמץ, אם המדינה דואגת.  זאת ועוד, קבלת צדקה מפרט יש בה בושה, מקופת קהילה פחות בושה, אך מהמדינה אין כבר מחסום של  בושה, זו זכותו של האזרח, והכסף נכנס ישירות אל חשבונו.
מרן הרב קוק מסביר שהשמיטה פותחת פתח לחזון, אך כמו שלא כל יום  - שבת, כך לא כל שנה -  שמיטה, וכמו שהשבת מכינה יום שכולו שבת, כך השמיטה מכינה עולם שכולו שמיטה.

נכון שמרן הרב קוק נתן פירוש חברתי לשמיטה, אך כידוע פתרון חברתי לבדו אינו חי הנושא את עצמו.  יש שלושה סוגי פירושים על השמיטה: א. חברתי, לתת לעניים .שלי שלך.  ב. אמוני, לדעת שהכל שייך לד'.  לי הכסף ולי הזהב, נאום ד' צבאות.  הזן את הכל.  ג. אישי, שהאדם יתנתק מהרכוש ויעסוק בתורה ובתיקון מידות.  עיין מהר"ל תחילת פירוש על אבות, על שלושה דברים העולם עומד על התורה – בין אדם לעצמו, על העבודה – בין אדם לד', על גמילות חסדים – בין אדם לחברו. 

אי אפשר זה בלי זה.  צריך שלושתם יחד.  התיקון החברתי של השמיטה, תלוי בתיקון בין אדם לד' ובין אדם לעצמו.

רשם מתוך שיעור: הרב מרדכי ציון

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן