יש רגעים שבהם המחלוקת הציבורית חושפת אמת פשוטה. במשך שנים סיפרו לנו שהמאבק הוא על חופש, על פלורליזם, על הכלה ועל זכותו של כל אדם לבחור את דרכו. אבל ברגע שהבחירה היא ללמוד בהפרדה, כל אותן סיסמאות מתפוגגות, ובמקומן מופיעה כפייה פרוגרסיבית חסרת פשרות. זו בדיוק המציאות שנוצרה באקדמיה בישראל.
בג"ץ קבע שמי שמבקש ללמוד לתואר מתקדם במסגרת נפרדת פשוט לא יוכל לעשות זאת. בשם ערך השוויון הוא שלל מציבור שלם את חופש הבחירה. במקום לאפשר מגוון של מסלולים עבור קבוצות שונות בחברה הישראלית, הוא קבע שיש רק דרך אחת נכונה ללמוד, ומי שאמונתו או אורח חייו מובילים אותו לבחור אחרת, יישאר בחוץ.
לא היה מי שידבר עבור נשים שביקשו לרכוש השכלה גבוהה בלי לוותר על אמונתן
במשך שנים לא היה כמעט מי שידבר עבור אותן נשים שביקשו לרכוש השכלה גבוהה בלי לוותר על אמונתן. לא היה מי שידבר עבור אותם גברים שרצו להתקדם מקצועית בלי להתנגש באורח החיים שבחרו בו. במקום להקשיב להם, החליטו עבורם מה טוב להם. במקום לפתוח בפניהם דלת, סגרו אותה.
הצעת החוק שאישרנו בוועדת החינוך לקריאה שנייה ושלישית באה לשנות בדיוק את זה. היא אינה מחייבת אף מוסד לפתוח מסלול נפרד. היא אינה מבטלת מסלולים מעורבים. היא אינה כופה דבר על איש. היא מחזירה למוסדות האקדמיים את האפשרות להחליט בעצמם, בהתאם לביקוש ובהתאם לצורכי הסטודנטים שלהם. דווקא מי שמציג את עצמו כליברל היה אמור לתמוך בחוק כזה.
יש כאן גם צביעות שקשה להתעלם ממנה. אותם גורמים שמטיפים מדי יום על הצורך לשלב את הציבור החרדי בשוק העבודה, הם אלה שנאבקים בכל כוחם נגד אחד הכלים המרכזיים שמאפשרים את ההשתלבות הזו. הרי המציאות כבר הוכיחה את עצמה. האפשרות ללמוד לתואר ראשון במסלולים נפרדים פתחה בפני אלפי נשים וגברים דלת לעולם ההשכלה הגבוהה, הרחיבה את אפשרויות התעסוקה שלהם, העלתה את רמת ההכנסה של משפחות רבות ואפשרה השתלבות במקצועות איכותיים יותר.
אם באמת רוצים שהחברה החרדית תשתלב, הדרך היא להסיר חסמים, לא לייצר חדשים. מי שחוסם את האפשרות לתואר שני או שלישי בהפרדה אינו מקדם שילוב. הוא מונע אותו. לאורך כל קידום החוק נאלצנו להתמודד עם מסע הפחדה חסר אחריות. היו שטענו שאנחנו מחייבים את כל האוניברסיטאות לפתוח מסלולים נפרדים. אחרים הפיצו כאילו נדרוש הפרדה בקפיטריות. חברת כנסת אחת אף הזהירה ברצינות גמורה שנצטרך להזמין מתקינות מזגנים משום שגברים לא יוכלו להיכנס לכיתות. היו מי שהשוו אותנו לאיראן, והיו שהרחיקו לכת והשוו אותנו לטליבאן.
במדינות שהשמאל הישראלי אוהב, קיימים מוסדות ומסלולים נפרדים עבור מי שמעוניין
אף אחת מהטענות הללו אינה מופיעה בחוק. אף אחת מהן אינה קרובה למציאות. הן נועדו להסיט את הדיון מהשאלה האמיתית: האם במדינה דמוקרטית מותר לאדם לבחור כיצד ללמוד. האירוניה היא שבמדינות שהשמאל הישראלי אוהב להציג כדוגמה ומופת, ובהן ארצות הברית ובריטניה, קיימים מוסדות ומסלולים נפרדים עבור מי שמעוניין בכך. איש אינו רואה בכך איום על הדמוקרטיה. איש אינו טוען שמדובר בכפייה. משום שהרעיון פשוט: מי שרוצה בוחר, ומי שאינו רוצה בוחר אחרת. זה בדיוק מה שאנחנו מבקשים גם כאן.
המאבק הזה מעולם לא היה על הפרדה. הוא היה על חירות. על הזכות של כל אדם ללמוד בדרך שמתאימה לו. על ההבנה שמדינה המכבדת את אזרחיה אינה כופה עליהם תפיסת עולם אחת, אלא מאפשרת להם לחיות לפי אמונתם כל עוד אינם פוגעים באחר. האקדמיה הישראלית צריכה להיות פתוחה לכולם. גם למי שבוחרים במסלול נפרד. זו אינה פשרה בין ערכים. זהו הביטוי העמוק ביותר של חופש הבחירה. אנחנו לא מבקשים לכפות הפרדה על איש. אנחנו מבקשים להפסיק את הכפייה שהופעלה עלינו.