בשבוע הבא נחגוג את חג הפורים. בין האירועים הגדולים שנמצאים במגילה, נמצא גם האירוע של "ומרדכי לא יכרע ולא יתשחווה" בפני המן. מרדכי מציג לנו את התכונות הראויות במנהיג - כזה שגם למול אירועים קשים ולחצים נשאר עומד, ומתמודד איתם בלי לברוח. כואב מאוד לעשות את ההשוואה בין מרדכי המנהיג לבין נבחרי הציבור שלנו היום - מהקואליציה שמפילה צו כלכלי בגלל לחץ של עסקנים כאלו ואחרים ועד האופוזיציה שלא סגורה על עצמה אם לנטוש את הדיון של ראש ממשלת הודו או לא - אבל היה מקרה אחד מחפיר במיוחד, והוא של שר החינוך יואב קיש.
"אני לא עולה - שיסתדרו"
ביום שני היה שר החינוך אמור להתראיין למהדורת "כאן חדשות" עם מאיה ראכלין - לכאורה אירוע רגיל עבור פוליטיקאי בכיר. קיש כבר היה מוכן לריאיון בכנסת, אלא שכשגילה מה האייטם ששודר לפניו, הוא בחר לנטוש את הריאיון בזעם לעיני המצלמות כשהוא אומר "עזוב, אני לא עולה - שיסתדרו".
״עזוב, אני לא עולה - שיסתדרו״ היינו אמורים לראיין את שר החינוך יואב קיש על שלל נושאים. כשהשר התחבר לשידור, הוא שמע ריאיון ששודר לפניו (והוקלט מראש), עם צמרת ויינבלום, אמא של אדווה ז"ל בת ה-13 שהתאבדה בגלל ביריונות בבית הספר. השר עזב את העמדה. מצרפת קטע מהריאיון - ותגובת השר pic.twitter.com/pcJwquH7Md
— Maya Rachlin (@mayarachlin) February 23, 2026
האייטם ששודר לפני הריאיון עם שר החינוך היה ריאיון שהוקלט מראש עם צמרת וינבלום, אימה של אדווה מרים ז"ל בת ה-13, ששמה קץ לחייה בפברואר שעבר אחרי שעברה חרם במוסד הלימודים בו למדה. וינבלום מתחה ביקורת על שר החינוך ומבקר המדינה, שלדבריה חקרו את האירוע, אך לא נתנו להם תשובות. ושר החינוך? שמע את הדברים וזעם על ה"מארב" שתכננו לו.
לא לברוח בשידור חי
סביר להניח שקיש צודק - שאכן היה מארב, ובמסגרתו תכננו עורכי המהדורה לעמת את שר החינוך עם הטענות הקשות על מותה הטראגי של הילדה. עם זאת, היה מצופה מנבחר ציבור במעמדו לעמוד מול המצלמות ולהתמודד עם הטענות הקשות, ולא לברוח בשידור חי ולצייץ אחר כך בטוויטר שהוא רק רצה לעבור על המקרה ושאלו היו בכלל התאגיד שביטלו את הריאיון.
הדברים מתחדדים עוד יותר כשנזכרים בנתונים. לפי דו"ח של מרכז שניידר לרפואת ילדים, בשנת 2025 נרשמו יותר מ-900 ניסיונות התאבדות של בני נוער - עלייה של 60% בין השנים 2023 ל-2025 - כאשר כלל המקרים האלו יוחסו לחרמות ובריונות בבתי הספר. אלו נתונים שקרו בתקופתו של קיש כשר חינוך, והדבר המינימלי שניתן לדרוש ממנו הוא לעמוד מולם ולהתמודד עם הטענות.
לנבחר ציבור אין את הפריבליגיה להיעלב
שר חינוך לא נמדד רק ברפורמות או במסיבות קבלת חומש בכיתה א'. הוא נמדד ברגעים הלא נוחים כשנדרש לקחת אחריות על מקרים כואבים וטרגיים, וכשצריך להתמודד מול ביקורת חריפה ואמיתית. כך מצופה מכל מי שמתיימר להיבחר על ידי הציבור, וזה אמנם צורם במיוחד כאשר הדבר נעשה ללא פילטרים ובשידור חי, אבל גם כשהאחריות לא נלקחת מאחורי הקלעים.
חרם חברתי, צילום: fizkes,Shutterstock
לצפות בו מתפתל ומתחמק משידור חי היה מביך במבט ראשון, ומכעיס ומביש כשנזכרים שהאדם הזה לא רק מופקד על חינוך הילדים שלנו - אלא במציאות הנוכחית גם על חייהם. במקום לעמוד מול אם שכולה, מול נתונים מטלטלים או מול ציבור הורים מודאג, הוא העדיף להפנות גב ולנהל את הקרב בצורה מביכה על גבי הטוויטר.
אולי כאן המקום לציין את הברור מאליו - שר חינוך, וכל נבחר ציבור אחר, לא יכול להרשות לעצמו את הפריבילגיה להיעלב. הוא נבחר כדי לטפל בבעיות, ואם הוא לא מצליח - שיניח את המפתחות וילך הביתה. מי שמופקד על מערכת שבה מאות בני נוער מנסים לשים קץ לחייהם לא רשאי לבחור מתי נוח לו להשיב ומתי לא. בפורים נזכור את מרדכי שלא כרע ולא השתחווה; טוב יעשה שר החינוך אם יזכור שמנהיגות אמיתית נבחנת לא ברגעי היח"צ, אלא דווקא איפה שלא נוח.