לאחרונה התעורר דיון פומבי האם תקומת מדינת ישראל מבטלת את צומות החרבן בכלל ותשעה באב בפרט. אני מאמין שמדובר בשאלה הלכתית, וככזו יש להתייחס אליה בכלים הלכתיים. במאמר זה ננסה ללמוד ביחד את הסוגיה ממקורותיה.
משנה במסכת ר"ה דף י"ח ע"א מלמדת אותנו שבזמן שסנהדרין היו קובעים מתי ראש חודש היו שלוחים יוצאים לבשר לעם מתי היה ראש חודש כדי שידעו מתי יחולו המועדות. המשנה מציינת "על ששה חודשים השלוחין יוצאין: על ניסן מפני הפסח, על אב מפני התענית, על אלול מפני ר"ה, על תשרי מפני תקנת המועדות, על כסליו מפני חנוכה, ועל אדר מפני הפורים".
שואלת שם הגמרא (י"ח ע"א וע"ב) מדוע על תמוז וטבת לא יוצאים שלוחים, שהרי ממא נפשך הם או ימי צום (כשיש חרבן) או ימי חג (כשנגאלים) ואז ממילא ממה נפשך צריכים לצאת שלוחים על תמוז וטבת כי בכל מקרה צריך לציין ימים אלו?
ומתרצת הגמרא שקיים מצב ביניים שבו אין חובה לציין ימים אלו כלל, ולכן לא יצאו שלוחים. מצב הביניים שעליו מדברת המשנה, הוא שאין שלום מחד ואין גזירת המלכות מאידך.
ממשיכה הגמרא שם ושואלת אם כך למה על חודש אב כן יוצאים? ותירצה שתשעה באב חובה לצום גם במצב הביניים. כלומר, תשעה באב כן מנוי במשנה מכיוון שהוא חובה מדברי נביאים גם במצב שאין שלום ואין גזירת המלכות (כמו במצב המדיני בזמן שלגביו דיברה המשנה), ואילו טבת ותמוז לא נמנו משום שבמצב ביניים זה הצום תלוי ברצון הקהל ולכן אין חובה כלל לציין את היום.
-
עוד באותו נושאראש הישיבה שתומך בתלמידיו שאוכלים בתשעה באב: "הבינו שאסור לצום ועשו מעשה"
23/12/25 18:30
אם נסכם סיכום ביניים ישנם שלושה מצבים אפשריים:
1)יש שלום- כל הצומות הופכים לששון ושמחה.
2)יש גזירת מלכות על ישראל- חייבים מדברי נביאים לצום כל הצומות.
3) אין שלום ואין גזירת מלכות- תשעה באב חייבים לצום. שאר הצומות רצו מתענים רצו אין מתענים.
אלא שמאז ימי הגמרא חלה התפתחות וכלל ישראל כבר קיבלו עליהם לצום בכל ארבע התעניות עד בניין המקדש:
כאן ראוי לציין שהראשונים (ביניהם הרמב"ן בספר "תורת האדם" והרב המגיד) כתבו שכלל ישראל כבר קיבלו עליהם כחובה להתענות כל הארבע תעניות גם במצבי הביניים שאין שלום ואין גזירת מלכות, ודבריהם הובאו בטור ובבית יוסף ונפסקו להלכה, וממילא ישנם כרגע רק שני מצבים אפשריים- אם "יש שלום" אז הצומות ששון ושמחה, אם "אין שלום" אף על פי שאין גזירת מלכות על ישראל- חייבים הבריאים להתענות בכל הצומות.
עכשיו נבוא לדון מה הגדר של "יש שלום" שהופך את הצומות לששון ושמחה. האם הכוונה לשלטון יהודי עצמאי או דווקא לבניין המקדש?
על המשפט בגמרא "יש שלום" פירש רש"י: "שיש שלום - שאין יד העובדי כוכבים תקיפה על ישראל". ומכאן יש שרצו לטעון שדעת רש"י שכשיש עצמאות מדינית לישראל, גם ללא מקדש, הרי שכל הצומות הופכים לששון ולשמחה.
אולם בהמשך הגמרא באותו עמוד ישנו דיון האם בטלה מגילת תענית ושם כתוב: רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי אמרי (=אמרו) לא בטלה מגילת תענית- הני הוא דתלינהו רחמנא בבנין בהמ"ק אבל הנך כדקיימי קיימי.
ופירש על זה רש"י: דתלינהו בבנין -" דע"י החורבן הוקבעו לצום ועל ידי הבנין הוקבעו ליום טוב..."
-
עוד באותו נושאהרב שילת במסר חריף: "לערוך סעודה בתשעה באב - מעשה שבתי צבי"
25/12/25 13:26
הדעה שבטלה מגילת תענית טוענת שכשם שהימים טובים שהיו בבית שני בימי הארבע תעניות שלנו, חזרו להיות מותרים בהספד ותענית (ואף חזרו להפוך לצומות חובה) אחרי החורבן, ככה גם הימים המוזכרים במגילת תענית שהיה אסור להתענות בהם בימי בית שני, כשחרב הבית יהיה מותר להתענות בהם. ומה כותב לנו רש"י לגבי הקריטריון שהפך את ארבע תעניות לימי חג בראשית ימי בית שני וביטל בהן את איסור ההספד בסוף ימי בית שני? חורבן הבית. לא איבוד העצמאות, אלא חרבן ובניין הבית הוא הקריטריון, כותב רש"י. ככה כותב רש"י בעוד מקומות.
אם כן מפורש הן בגמרא והן ברש"י בהרבה מקומות, שהקריטריון הקובע להפוך את הצומות לששון ולשמחה איננו "יד ישראל תקיפה" אלא "בניין הבית" בלבד. ולמעשה אי אפשר כלל לומר אפילו בדוחק שעצמאות מדינית היא הקריטריון, שהרי הצומות הפכו לימים טובים בזמן בניין בית שני- שכידוע היה בו (החל מהצהרת כורש ועד מרד החשמונאים ביוונים) רק בית המקדש בלי עצמאות מדינית!
אם כן איך נפרש את הרש"י ש"אין יד עכו"ם תקיפה על ישראל"? מסתמא, כדי שלא יסתור פסוקים בזכריה כאמור לעיל, ולא יסתור גמרא מפורשת ואף את דבריו שלו בדיבורים הבאים- חייבים לכאורה לפרש שכוונתו שפשיטא שכשיד ישראל תהיה תקיפה יבנו בית המקדש, ואם לא בנו זה סימן שיד ישראל לא תקיפה. אבל הקריטריון הקובע הוא אך ורק בניין בית המקדש.
נוסיף גם שהרמב"ן והרב המגיד וכן הטור והבית יוסף כתבו גם הם בפשיטות שהחובה לצום בכל הארבע תעניות היא "עד שייבנה המקדש" וכך פסקו כל הפוסקים וכך מנהג כל ישראל גם בימנו כדבריהם.
נתפלל לקב"ה שיבנה לנו בית המקדש במהרה בימנו, וישובו הצומות ויהפכו לימי ששון ושמחה והודיה על גאולתנו ועל פדות נפשנו.
המעוניין בהרחבה יכול לעיין בתשובה למדנית של הרב ב"שאל את הרב" באתר כיפה