בשעת כתיבת שורות אלו התותחים נדמו, ושירת הסירנה ברחבי הארץ פסקה. בשקט המבורך טמונה קללה מתעתעת, כפי שמבין כל מי שחי בארץ הזו. והנה, מי שדרש עד אמש ניצחון מוחלט, מסביר שחייבים להפסיק המלחמה כדי לרענן את כוחות המילואים השחוקים. אבל לממשלה זו הייתה את מלוא הלגיטימציה להגדיל את הצבא בעשרות אחוזים, אילו אכן הייתה לוחמת את מלחמת התקומה של המדינה ולא של עצמה. ממשלת הימין מלא-מלא, מקדמת השתמטות מלאה, וזאת גם במחיר הוויתור על יעדים אסטרטגיים שחיוניים לקיומה של המדינה. בתוך סאגת ההסכם הרע הזה, מאלף לראות כיצד גם אלו שמתיימרים להיות מימין לימין, מוותרים על כל חשיבה ביקורתית על ההסכם, על הממשלה ועל העומד בראשה.
חיילי מילואים בגולן, צילום: David Cohen,Flash90
ימין אידאולוגי שחושב באופן ביקורתי על מנהיגיו
באחד הוויכוחים על כן שטחים/לא שטחים בשנות האינתיפאדה הראשונה, כינו אותי ימני חושב. זה אמנם היה סוג של לעג למי שלא הסכים באופן מלא עם הרב לוינגר וגאולה כהן, אבל מבחינתי זה היה בדיוק מה שאני: ימין אידאולוגי שחושב באופן ביקורתי גם על ערכיו ובוודאי שעל מנהיגיו. השנתיים האחרונות היו קשות מאד עבור ימנים חושבים. ממשלת הימין מלא-מלא קדמה סדר יום שאך בקושי רב ניתן לראות בו קריקטורה של ערכים ימניים.
יריית הפתיחה הייתה הרפורמה המשפטית. מערכת המשפט זקוקה לאמון ולתיקון, ואולם הרפורמה כפי שהוצעה לא הייתה ניסיון לתיקון, אלא הפיכת מערכת המשפט לזרוע מבצעת של הממשלה. אפילו שר המשפטים הודה שהחוק שקודם ולפיו שופטי בית המשפט העליון ימונו על ידי הקואליציה "אינו יכול להתקיים במדינה דמוקרטית". כיצד התרחש ליקוי המאורות אצל מי שעמל עשרות שנים על קידומה של הרפורמה? אולי אם היה לידו ימני חושב זה לא היה קורה.
האחדות השברירית מתחילת המלחמה מרוסקת ביד גסה
השנה האחרונה הייתה קשה עוד יותר. מעבר לקשיים שהיו נחלת הציבור כולו, החטופים, האזעקות הבלתי פוסקות, וההותר לפרסום הזוועתי, בחודשים האחרונים ראינו בבעתה כיצד האחדות השברירית בתחילת המלחמה, מרוסקת ביד גסה ובלשון אלימה. נשים בצד את ההפגנות בקפלן, ונתרכז בתרומת הימין מלא-מלא להרס האמון החיוני כל כך בצבא. מה למשל תעשה אלחוטנית ב-8200 שחוזרת אחרי שבועיים של משמרות מתישות, ובביתה פתוח ערוץ 14, וחברי הפאנל מתחרים זה בזה מי מהם ישמיץ יותר את ראש אמ"ן (היוצא והנכנס). איך יגיב לוחם בגולני שקורא בעלוני השבת של הימין שהמטה הכללי הוא זרוע של הפרוגרס? קעקוע האמון הבסיסי בצבא ובמפקדיו, הוא הצד השני של קריאה לסרבנות.
ואולם הדבר המתסכל ביותר וגם החמור ביותר הוא המשך הסיוע הפעיל להשתמטות החרדים. עמדה ימנית מפוכחת מבינה שבהעדר שלום, שהוא משאת נפש אבל בלתי אפשרי בשנים הקרובות, אנו צריכים להיות ערוכים לחיות על חרבנו. זו איננה משאלת לב, אלא צו הגורל. אבל הצו הזה מגיע רק לחלק מהחברה הישראלית. זה החלק שבשנה האחרונה כל צלצול עשוי היה להקפיץ אותו ללבנון או לעזה. זה החלק שכאשר הוא רואה לובשי מדים בקצה הרחוב הוא מתפלל שהם לא בדרך אליו. זה החלק שנקרע ממשפחתו עד שמשפחתו לפעמים נקרעת. זה החלק שהיה בטוח שממשלה שמכריזה על מלחמת התקומה, תדאג לכל הפחות לכך שהוא ומשפחתו לא יקרסו.
חיילי מילואים | אילוסטרציה, צילום: Michael Giladi,Flash90
ממשלת הימין מלא-מלא עסוקה במלחמת התקומה של עצמה
אבל החלק הזה גילה שממשלת הימין מלא-מלא עסוקה במלחמת התקומה של עצמה, ולשם כך היא מקדמת שלל ניסיונות בזויים ומבזים לאפשר את המשך הפטור הגורף לחרדים, ואף לדאוג שהם לא ייפגעו בשום צורה שהיא. במקום לראות לנגד עיניה את האינטרס הלאומי על ידי הקמת ממשלת הנושאים בנטל, מעדיפה ממשלת המחנה הלאומי להגיע להסדרים גרועים בלבנון, לפטר את שר הביטחון, להפריח סיסמאות על ניצחון מוחלט, להגדיל פעם אחר פעם את הגרעון, ובלבד שלא לעמת את החרדים המציאות הישראלית הקשה.
מאז ימי התיכון למדתי להכיר שיש עוד ועוד ימנים חושבים, אבל בית ארגוני וציבורי לא היה לנו. ביום רביעי (4.12.2024) ישנו כנס ראשון מסוגו של ארגוני ימין ונשות ואנשי ימין, שמבינים שבטחון, יישוב הארץ, נשיאה בנטל וחירות, אינם סיסמאות ריקות, אלא ערכים שצריך לממש. זה איננו כנס יסוד של עוד מפלגה, אלא אמירה ישירה ונוקבת מהו ימין, מהי ציונות דתית, ומהי התנהגות ערכית ומוסרית ראויה בשעת משבר. יש רגעים שבהם מחשבות, תקוות ולבטים של שנים ארוכות, נעשים לכח ציבורי. יש וקורה, שאנשים שלא הכירו זה את זה מתלכדים ביחד ויוצרים תנועה. אני מקווה ומאמין שאנחנו עומדים בפתחו של רגע שכזה.
הרב ד"ר מאיר בן שחר, מרצה להיסטוריה של עם ישראל במכללת שאנן ובאוניברסיטה הפתוחה. עוסק בשנים האחרונות ביצירת קשרים וגשרים בין חלקי העם, במסגרות ציבוריות שונות.