פרשנות הפיגוע בחדרה הוא טרור דתי ולא לאומי

בצד הגינויים שעוד יבואו מצד גורמים פוליטיים ואחרים מקרב ערביי ישראל, יהיו גם כאלה שיביעו תמיכה ברוצחים. זוהי המעטפת החברתית, הרעיונית ואולי גם הכלכלית שמניעה את אותם מפגעים שיוצאים – בשם האל – להרוג מי שאינו מאמין בדרכם

חדשות כיפה ד"ר גדי חיטמן 28/03/22 12:27 כה באדר ב'

הפיגוע בחדרה הוא טרור דתי ולא לאומי
זירת פיגוע הירי בחדרה , צילום: Flash90

מערכת היחסים בין הרוב היהודי למיעוט הלא יהודי מאז 1948 נעה תמיד סביב שלושה מעגלים: לאומי, אזרחי ודתי. אולי זה יפתיע חלק מהקוראים, אבל דווקא המעגל האחרון, הדתי, היה הראשון שבו המדינה הסדירה את יחסיה עם המוסלמים והנוצרים (המכונים בשפה היומיומית ערבים): חופש פולחן דתי על כל המשתמע מכך.

הופעתה של התנועה האסלאמית בשנות ה-70 והתבססותה במרחב הציבורי והחברתי היוותה אתגר מודיעיני, ביטחוני ורעיוני, משום שהאידיאולוגיה היא מבית האחים המוסלמים, החותרת לבסס ח'ליפות אסלאמית באזור כולו, גם על חשבון קיומה של מדינת ישראל. אידיאולוגיה זו שימשה בסיס למסע הסתה ממושך בשנות ה-90 של המאה הקודמת ששיאו היה, בין השאר, ההתפרצות באוקטובר 2000. בצד התפרצות זו, מפעם לפעם נרשמו גם ניסיונות פיגוע או פיגועים של אנשי התנועה האסלאמית, שהוגדרו כטרור לאומי. 

אם את הפיגועים של אנשי התנועה האסלאמית (שאכר חביישי בתחנת הרכבת בנהריה בספטמבר 2001, 3 ישראלים הרוגים, או בני חמולת ג'בארין שרצחו 2 שוטרים דרוזים בהר הבית, יולי 2017) ניתן לכנות טרור על רקע לאומי (לא לאומני), הרי שלא כך במקרה של הפיגוע בחדרה. זהו טרור דתי. לא לאומי. בדיוק כפי שהיה בפיגוע שבו רצח נשאת מלחם, ערבי ישראלי שהושפע מהרעיון הסלפי-ג'יהאדי, 3 ישראלים (2 יהודים ומוסלמי) בינואר 2016.

רוסיה וארצות הברית לא הצליחו לפרק את המדינה האיסלאמית 

הטרור הזה לא יכול להיות לאומי משום שהרעיון של הג'יהאד העולמי אינו לאומי. הוא חוצה גבולות המבחינים בין מדינות לאום. לעומת זאת, הוא מותח קו גבול ברור וחד בין המאמינים ברעיון הסלפי (אלו שייכים לבית השלום או דאר אלסלאם) לעומת אלו שאינם מאמינים ברעיון ושייכים לבית המלחמה (דאר אלחרב). על פי התפיסה הזו, באלו יש לפגוע בכל רגע נתון משום שהם הוציאו את עצמם מהסדר האלוהי הנכון כפי שאללה הכתיב. 

הפיגועים בבאר שבע ובחדרה מלמדים עוד משהו שכדאי לכל מי שאינו תומך ברעיון הג'יהאד העולמי לזכור ולשנן. חרף ההצלחה של רוסיה וארצות הברית לפרק את המסגרת הארגונית של המדינה האסלאמית בסוריה ובעראק (דאע"ש), הרעיון הסלפי חי. הוא פועם בליבם של מוסלמים ברחבי המזרח התיכון (ומחוצה לו) ובכלל זה גם בתוך חלקים בחברה הערבית הישראלית.

בצד הגינויים שעוד יבואו מצד גורמים פוליטיים ואחרים מקרב ערביי ישראל, יהיו גם כאלה שיביעו תמיכה ברוצחים. זוהי המעטפת החברתית, הרעיונית ואולי גם הכלכלית שמניעה את אותם מפגעים שיוצאים – בשם האל – להרוג מי שאינו מאמין בדרכם. את המעטפת הזו יש לאתר ולסכל ודרכה לנסות ולהגיע לנקודה הקצה, שבה נמצא מפגע בודד (או שניים, כמו בפיגוע בחדרה), שמסתיר היטב את תכניותיו לקחת את חייהם של חפים מפשע. צמצום המקרים האלו צריך להיעשות לא רק בצעדי סיכול וענישה, אלא גם בהידברות עם דרשנים במסגדים והעברת המסר שבצד סיכול בלתי מתפשר, פיגועים כאלה אינם משרתים את עניינם של ערביי ישראל לקדם סוגיות אזרחיות, גם בא מצעות נציגיהם בקואליציה.

הכותב הוא מרצה בכיר במחלקה למזרח תיכון באוניברסיטת אריאל ומומחה לערביי ישראל. 


 

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן