"שום הוראה האוסרת או המגבילה את הגישה לכל מקום במדינה, שאינו רשות היחיד, לא תחול על חבר הכנסת, אלא אם היה האיסור או ההגבלה מטעמים של בטחון המדינה או של סוד צבאי". כך מציין סעיף 9א' בחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, תשי"א-1951, החוק שבשנה האחרונה נפגע פעמים רבות, דווקא על ידי המשטרה, שמטרתה לאכוף את החוק, נפגע שלשום פעם נוספת, אך זאת בצורה שהצליחה לשבור שיאים.
כידוע, ביום שישי האחרון, שעות ספורות לפני כניסת השבת, החלו עימותים בשכונת שייח' ג'ראח שבמזרח ירושלים בין מפגינים לשוטרי מג"ב. בין המפגינים שמחאו נגד רכישת 15 בתים באזור על ידי יהודים, נכח גם חבר הכנסת עופר כסיף מהרשימה המשותפת.
צילומים וקטעי וידאו שהתפרסמו זמן קצר לאחר מכן הראו כי כסיף הוכה באופן קשה בידי מספר שוטרים שהפליאו בו אגרופים, בעיטות גם כשנפל לרצפה. בסופו של דבר נראה חבר הכנסת כשהוא חבול, משקפיו שבורים וחולצתו קרועה.
כשראיתי את התיעוד של האירוע ותוצאותיו, הזדעזעתי. כנראה גרם לזה משהו בשילוב בין אלימות משטרתית קשה לפגיעה בחבר כנסת, בנבחר ציבור שמושפל בצורה כזאת, על אף החסינות שהחוק העניק לו. אבל הזדעזעתי כי גם ראיתי את זה מגיע, דרך יותר מדי מקרים השנה בהם חברי כנסת הותקפו באגרסיביות על ידי לובשי מדים, שפגעו בחסינות הפרלמנטרית שלהם. אך אני לא מאשים את כחולי המדים. האשמה היא על השמאל. למה? הישארו איתי וקחו 3 דוגמאות.
המקרה הראשון אירע ב-20 באוגוסט, עת הגיע חבר הכנסת יוראי להב-הרצנו מיש עתיד לתמוך בהפגנה מול בית ראש הממשלה ברחוב בלפור. השוטרים שהיו במקום טענו כי הם לא מזהים אותו, ותוך שימוש בכוח פיזי פינו אותו מהמקום.
ארבעה חודשים ויום לאחר מכן, ב-21 בדצמבר, נהרג אהוביה סנדק ז"ל ליד כוכב השחר, כשהרכב בו היה התהפך לאחר שכוח משטרה ניהל אחריהם מרדף. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' ביקש להגיע לזירה שנסגרה בצורה הרמטית על ידי המשטרה, אך קצין שהיה במקום מנע זאת ממנו באגרסיביות, למרות הבהרותיו של הח"כ כי החסינות שלו מאפשרת כניסה לכל מקום בשטח ציבורי.
הדוגמה האחרונה התרחשה ב-13 בינואר, כשהפגנות התפתחו בנצרת לקראת הגעתו של ראש הממשלה נתניהו לעיר. בין המפגינים היו חברי הרשימה המשותפת, סונדוס סאלח, היבא יזבק, אמטאנס שחאדה ועאידה תומא סולימאן. המחאה הסלימה בצורה מהירה והח"כים שעמדו בראשה נהדפו על ידי המשטרה באלימות כשחברת הכנסת סאלח פונתה לבית החולים עם חשש לשבר בידה.
המשותף למקרים אלו, מעבר להפרה הבוטה של החסינות הפרלמנטרית על ידי המשטרה והאלימות הרבה שהופגנה בהם, הוא, שמיד אחריהם נרשמו תגובות רבות של חברי כנסת מהצד הימני של המפה הפוליטית נגד האלימות המשטרתית והפגיעה בזכותם של חברי הכנסת, בלי קשר לזהות הח"כ כלפיו הופגנה האלימות ושחסינותו נפגעה.
לא מאמינים? קחו 2 תגובות מייצגות משני אירועים שונים. מיד אחרי הפגיעה בחברי המשותפת בנצרת, הגיב דווקא חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ': "הם חברי כנסת ונמצאים תחת חוק חסינות חברי הכנסת ושום דבר לא יכול למנוע מהם לבצע את תפקידם", והוסיף כי, "אחרי העיכוב שלי המשטרה מסרה שהלקחים יופקו. אם ככה נראית הפקת לקחים במצב שלנו רע מאוד".
ושעה קלה לאחר מעצרו של יוראי להב-הרצנו, הגיב חבר הכנסת שלמה קרעי: "עם כל הכבוד לכולם, למשטרה או להפגנות האנרכיסטיות, לא נוגעים בחבר כנסת ובטח שלא גוררים אותו. זו זכותו המלאה הקבועה בחוק לשהות בכל מקום שאיננו סגור מסיבה של בטחון המדינה. כדאי שמישהו יתאפס על עצמו ומהר".
אפי איתם. כשהוא נפגע מאלימות משטרתית - השמאל שתקצילום: גיל יוחנן, ynet
בניגוד גמור אליהם, חברי הכנסת מהשמאל הגיבו בחמת זעם רק כשהיה מדובר בחבריהם לסיעה ולאג'נדה. אך בתקרית של בצלאל סמוטריץ' או מישהו אחר מהימין – צרצרים. אותם חברי כנסת מהעבודה, מרצ, הרשימה המשותפת ואפילו יש עתיד, לא פצו את פיהם (יש לציין את חבר הכנסת להב-הרצנו, שכן מחה), והם ממשיכים את הצביעות של השמאל, שהחלה לפני שנים.
הצביעות הזאת עברה דרך המכות הקשות שחטפו חברי הכנסת אפי איתם ואריה אלדד לפני 15 שנה בעמונה, שנענו בשתיקה מצד חבריהם מהשמאל, ואף להתנגדות איתנה לפתיחת וועדת חקירה, והמכות שחטף כעת חבר הכנסת כסיף, הם המשך ישיר לכך. הפיכת הפגיעה בחסינות נציגי הציבור לעניין פוליטי, כשהסיסמא היה - בימין מותר לפגוע, ובשמאל אסור – היא זאת שהכשירה את הפגיעה בחסינות חברי הכנסת ואת השפל הנוכחי וחסר התקדים במעמד נציגי הציבור שלנו.