עכשיו זה הזמן וההזדמנות לחסל את מגפת הקורונה החברתית

מלבד הנזק הבריאותי של מגפת הקורונה, מתפתחת לה מגפה קטלנית לא פחות -"המגפה החברתית", מבוגרים בבדידות, ילדים פוגשים חברים רק על המסך, צעירים שיושבים בבית בבטלה, וההשלכות? שלא נדע

אסף פאסי אסף פאסי 17/02/21 10:28 ה באדר התשפא

עכשיו זה הזמן וההזדמנות לחסל את מגפת הקורונה החברתית
ארכיון, צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

בשיחה עם אחד ממנהלי בתי החולים השבוע הוא שיתף אותי בנתונים על הצער והבדידות שהורגת, אנשים שהיו רגילים לצאת מבתיהם נשארים לבד, כאלה שהיו רגילים לארח, נמנעים מכך כבר שנה. כאלה שהיו עושים פעילויות משחררות בארץ ובחו"ל, ברגע אחד נכנסו לארבע קירות בשל היותם אוכלוסיית סיכון - ההימנעות מהדברים הללו, גורמת לקיצור חיים הוא הסביר לי.

זה מדרדר את מערכות הגוף והנפש, ומחסל את זקנינו. לדברים הללו אפשר להוסיף את ההימנעות מקבלת טיפול רפואי - מסתבר שרבים שאינם חולי קורונה לא פוקדים את בתי החולים מהפחד, גם החשש הזה, כאשר הוא מצוי במי שבאמת צריך את הטיפול, הורג.

ולא רק באוכלוסיות הסיכון הקורונה החברתית פגעה, אלא גם בילדים ובנערים שהמעגלים החברתיים שלהם השתבשו לחלוטין, התפתחויות חברתיות הפכו לשיחות צ'אט, ושובביות בכיתה הפכו לדמויות הזויות במסכים. חלק מהילדים שלנו לא לומדים כבר שנה ולא נפגשים כבר שנה וגם זה הורג, בעיקר את הנפש, ימים ושנים יגידו כמה קורבנות זה יצר.

וכל ההקדמה הזו היא לא כדי לומר שהקורונה לא קיימת, היא נמצאת כאן בענק, וחייבים לעצור אותה. זכינו במדינת ישראל לרכוש חיסונים, מוכח חד משמעית שהם עובדים ועוזרים ומצילים חיים. מי שהעז והתחסן מוגן כעת ב95% ולכן, דווקא בשל המגפה החברתית אנחנו חייבים, פשוט חייבים לחזור לחיים.

נכון, זה עדיין מצריך זהירות, אבל בזכות החיסון עברנו את מחסום הפחד ואנו כעת רק בזהירות, בזהירות הזו אנחנו צריכים לחזור ולבקר את זקנינו המחוסנים. לחבק אותם כי הם חייבים חיבוק. לצאת איתם כי הם חייבים לצאת. לגעת בהם כי הם חייבים מגע.

ובזהירות הזו אנחנו צריכים להחזיר את ילדינו לשגרה. לתת להם לצאת ולנשום ולהיפגש ולגעת ולדעת וליפול ולקום וליצור ולהרוס. להיות ילדים ונערים, אנחנו צריכים לחזור לחיים שלנו כי לא רק קורונה הייתה כאן בשנה האחרונה, אלא מגיפה נוראית שלקחה לכולם שנה מהחיים.
 
את מי שלא מחוסן אידיאולוגית לא אנסה לשכנע. אבל מי שלא מחוסן בשל עצלות או רצון לחכות ולראות מה יהיה או השד יודע מה, אני מציע להסתכל סביב ולעשות חסד עם המדינה שלנו - עם הזקנים והנערים והילדים שבה, הגברים והנשים, המעסיקים והעסקים, המובטלים, המתפללים, הקהילות, התרבות. ובעיקר, החיים. 

ומנהיגנו - הם צריכים לפתוח את המדינה בתו ירוק למחוסנים לנבדקים ולילדים, לאפשר לכולנו להציל את נפשותינו מהמגיפה החברתית הקיימת כאן, בכל יום שהפתיחה הזו מתעכבת אנשים מתים  מבדידות. מעוני, מצער, מהסתגרות בבית, מחוסר תעסוקה, אבטלה ושיעמום.

אולי, אחרי שייפתח, משהו בלבבות שלנו גם ייפתח, ולא יהיו כאן האשמות הדדיות אלא חברה שמתחילה להבריא. חברה מחוסנת.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן