בחמש השנים האחרונות שיעורי הפשיעה בחברה הערבית זינקו ב-50%, ושיעור הפושעים המורשעים בקרבה הוא כפול מזה שבקרב היהודים. שיעור מקרי הרצח גבוה פי שבעה ושנת 2019 הסתיימה עם כמעט 100 מקרי רצח בחברה הערבית. 2020 לא צפויה לספק נתונים רשמיים שונים. בעבירות פשיעה חמורות, הערבים שולטים בישראל: 93% ממקרי הירי, 64% ממקרי הרצח, 47% ממקרי השוד, 61% ממקרי ההצתה, 56% ממקרי אחזקת נשק לא חוקי. זאת, כאשר שיעור הערבים באוכלוסייה הוא 21% בלבד.
הסקרים האחרונים לא חיוביים במיוחד עבור שתי רשימות שמתמודדות לבחירות לכנסת ה-24. הרשימה המשותפת ורשימת ימינה. המתחים הפנימיים בתוך המפלגות המרכיבות את הרשימה המשותפת, יחד עם החידלון של חבריה בטיפול במצוקות החברה הערבית, הובילו לירידה במספר המנדטים שלה. המצביעים הערבים נודדים למחזות אחרים.
רשימת ימינה איבדה גם היא מספר רב של מנדטים, בעיקר בעקבות הקמת מפלגת "תקווה חדשה" של גדעון סער שפרש ממפלגת הליכוד. יו"ר הרשימה, נפתלי בנט צמא מאוד למנדטים נוספים בשביל להפוך את המועמדות שלו לראשות הממשלה, למציאותית מעט יותר.
הממשלה, מזה שנים, פועלת בעדינות רבה מדי כנגד הפשיעה בחברה הערבית. לפני כחמש שנים אושרה תכנית שבמסגרתה התחייבה ממשלת נתניהו להשקיע 15 מיליארד שקלים בחברה הערבית. עד כה נוצל רק רבע מהסכום. הכסף הושקע בין השאר בפיתוח תשתיות, בניית מבני ציבור ופתיחת 11 תחנות משטרה חדשות. אבל בשטח, הממשלה מפחדת לנקוט צעדים אמיתיים ולא מממשת את הריבונות שלה.
משבר הקורונה הוביל את שר הביטחון לשעבר להיות הרבה בשטח. גם כשכיהן כשר הביטחון והיווה חלק מרכזי בטיפול במשבר וגם לאחר מכן, כחבר כנסת מן המניין. האירוע הפלילי החמור ש"זלג" השבוע לכביש 6, והאירועים האחרונים בעיר המעורבת, לוד, מלמדים כי הטרור הפלילי נוגס בריבונות הישראלית, ויוצא מגבולות יישובי החברה הערבית.
דווקא משום שבנט כבר מכיר את השטח, ודווקא משום שיש לו תכנית פעולה מסודרת למאבק בקורונה, אסור לו להתמקד רק בטיפול בה. ריבונות והסדרת ההתיישבות הצעירה, מערכת המשפט, ריענון המשטרה והציונות הדתית - אלה נושאים בסיסיים שיהיה חייב לתת עליהם את הדעת. ואם בנט רוצה מספר מושבים גבוה יותר במשכן הכנסת, הוא זקוק למספר דברים: תכנית פעולה לטיפול בפשיעה בחברה הערבית, התחייבות לטפל בפשיעה והכנסת מועמד ערבי לרשימת ימינה לכנסת. אלה יכולים להרוות את צימאונו.