בחודשים האחרונים השסע בתוך החברה הישראלית הולך וגדל, תומכי ראש הממשלה נגד מתנגדיו, בתי הכנסת מול המפגינים, החרדים מול החילונים ועוד. אלא שעם לא די בקרעים הפוליטיים והחברתיים גם עולם ההלכה הולך ונקרע - והכל בהשגחת הרבנים. ההשפעה על הדיונים ההלכתיים הללו עלולים גם ליצור קרע בתוך הציונות הדתית, ולחלק אותה לשניים. אם בעבר חשבנו שהקרע יבוא מהפוליטיקאים, והציונות הדתית השמרנית תיפרד מהציונות הדתית הליברלית, נראה כי דווקא בנט וסמוטריץ' הגיעו למכנה משותף. הפילוג האפוקליפטי על המגזר הציוני דתי יגיע בסוף ממנהיגיו הרוחניים.
ויכוחים ואי הסכמות הם חלק חשוב ובלתי נפרד מדיון הלכתי, וטוב שלא קיימת הסכמה, אך צורת הוויכוח השתנתה לגמרי. בכל סוגיה שעלתה על במת ההלכה, התגובות המתנגנות לה היו לא פחות מהעלאה על המוקד של הדובר הראשון. זה מתחיל מסוגיית היחס ללהט"בים בקהילה של הרב בני לאו, שהתקבל בתגובות קשות כשמעל כולם יצא מסמך עליו חתומים רבנים רבים היוצאים נגד הרב לאו. בנוסח המסמך נכתב: "אחר שהזדעזענו מחילול השם שבדברי פלוני, רב קהילה מירושלים, הננו מרגישים חובה לקדש שם ה' ולמחות על דברים שנאמרו". על המכתב חתמו הרב יעקב אריאל, הרב צפניה דרורי, הרב צבי טאו, ועוד. הרב עמיחי אליהו התייחס לכך שהמאמר של הרב בני לאו פורסם בעלון שבתון וכתב: "עלון שבת שמכניס בתוכו דברים שהם בניגוד מובהק לרוח הזוגיות בתורת ישראל צריך להגיע ישר לפח".
זה ממשיך עם הרבנית מלכה פיוטרקובסקי שביקשה שרבנים יקימו דיון הלכתי סביב שמירת נגיעה בין בני זוג בעת הנידה. הרבנית הדגישה כי היא לא פוסקת הלכה בנושא, אך כן דורשת שיתקיים שיח בנושא בין אנשי ההלכה "בוא נעלה באומץ את המחירים והרווחים של הרצון שלי מול הרצון מול רצון ה'. וכמובן איך מונעים מדרון חלקלק". אלא שגם כאן התגובות החריפות לא התעכבו יותר מידי ופירשו את דבריה כמתירה נגיעה בין בני הזוג. "מזלה" של הרבנית שהיא אישה ולכן מלכתחילה כל דבר שהיא תגיד אינו ראוי להתייחסות בשל מגדרה.
אבל זה לא נגמר רק באנשי הלכה שמביעים עמדה שנתונה במחלוקת, אם העזתם לקיים בפועל שיח, מצבכם גרוע בהרבה. הרב אליעזר מלמד שבעוונותיו הרבים העז לנהל שיח עם רפורמים, "זוכה" גם הוא למסמך מרבנים בציונות הדתית ומהרב הראשי שרואים בו מחלל ה'. החמיר אף הרב הראשי ואיים כי הרב מלמד לא יחזור בו מדבריו יהיה עליו לנדותו בטענה "העולם אינו הפקר, ולא כל הרוצה ליטול את השם יבוא וייטול לחלוק על גדולי עולם". אך על אף שדבריו של הרב יוסף חריפים יותר, לראות את הרב שמואל אליהו, הרב יהושע שפירא, הרב אליקים לבנון ועוד רבנים נוספים חתומים על המשפט: "חילול ה' נורא וגם סכנה ממשית", היא לא פחות ממרסקת. וכבר על פתחנו הסערה סביב מבחני הלכה לנשים, נראה מי יעלה על המוקד הפעם.
נגמרו הדרכים לדון בצורה אחרת? אי אפשר לקיים דיון מבלי להיקרא "מחלל ה'"? אני בטוח שאני לא מחדש לאף אחד מהרבנים כי קיימת דרך אחרת. אבל לשיח הזה מצרף הציבור שרואה את רבותיו בוחרים בהשתלחויות במקום בשיחה, הם מיד אחריהם ישתמשו במושגים חריפים יותר. האם אנחנו צעד לפני חורבן מגזרי משום "שלא ברכו בתורה תחילה"? איך נוכל להסתכל אחד לשני בעיניים כשנגלה שהציונות הדתית, "העגלה המלאה", המגזר המוביל, המקף שבין ציונות ודתיות, התפלגה בעצמה בגלל הרבנים. כל קללה או גידוף שיוצאים מהדיונים הללו מפיו של אדם מהמגזר, הוא באשמתכם, רבני הציונות הדתית.