היהדות האורתודוקסית איננה שוללת חדשנות וקולות, והיא אף יודעת להוקיר ולהעריך אותן, זאת בתנאי שהן נובעות מתוך הבנת הסוגיה לעומקה, ונמצאו טבועים עמוק בשורשיה. אחד ההבדלים המשמעותיים בין היהדות האורתודוקסית לשאר התנועות נוגע בשאלה 'מה עושים כשלא מבינים?' האם הדבר מעיד על כך שבעצם האמת נעדרת, או שמא עדות היא על תבונת הלומד המחייבת אותו להעמיק יותר, אולי יזכה להבין רק עוד כמה שנים, ואולי רק מישהו אחר יזכה לרדת לעומק הדברים... ("אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל וכו'")
הרב אברהם סתיו: "המאבק המתמיד באוננות רק מעצים את המקום שלה בחיים"
זהו הקו שנחצה אמש בפוסט שפרסם בנו של הרב סתיו בנושא 'אוננות'. הוא אינו הראשון שתהה האם שיטת החינוך המדגישה את חומרת האיסור ועונשו מתאימה גם לדורנו. אך להבדיל מרבים לפניו שעשו זאת מתוך עומק הסוגיה והבנה שהאסטרטגיה הנכונה לרתום אליה את הציבור היא בשיטות הסברה שונות, הוא בחר לשאוב את דבריו מזריעת ספק בחומרת האיסור ובהבנתו "התורה והנביאים לא התייחסו במפורש לאוננות... הפסוקים רומזים לכך שהוא מתייחס ביסודו לאוננות של אדם נשוי...", בנרמול הנפילות "עבירה קלה יחסית", "רוב גדול של הגברים מאוננים. בכלל זה גם יהודים שומרי מצוות ויראי שמים", אך המשפט המשמעותי והבעייתי הוא המשפט הבא: "במקורות רבים יש התייחסות חמורה מאד להוצאת זרע לבטלה, ואין אנו יודעים מדוע..."
במשפט זה ניתנת לגיטימציה לשינוי ההלכה רק מפני שהכותב פשוט לא הבין מדוע (כמובן שהלשון "אין אנו יודעים" נותנת לקורא את התחושה כביכול לא מדובר בקושי של הכותב אלא בהרמת ידיים משותפת של כל עולם התורה שאינו מבין את טעם האיסור). וכאן במשך אלפי שנים דרשה היהדות – לא הבנת? עצור כאן! אינך רשאי להסיק מסקנות, בטח שלא בפומבי. מעבר לכך שזו האמת, התורה גדולה מכל אחד מאיתנו, הדרישה הזו של היהדות היא ששמרה עליה מכל משמר במשך שנים, ומכאן החומרה הרבה שיש לייחס לפוסט שנכתב.
על מנת שלא להותיר את הקביעה "אין אנו יודעים" על כנה, נמחיש במילים פשוטות ומקרבות אל הלב את משמעות איסור אוננות.
משל למלך שנתן לאוהבו מרגלית יקרה השמורה עמו מדורי דורות ויקרה ללבו, באחד מן הימים בחר המלך להפתיע את אוהבו ודפק בדלתו, כמה גדול היה לדעתכם כעסו של המלך כאשר ראה שהמרגלית משמשת כהגבהה לרגל השולחן המתנדנד? (כמנהג להמשיל במלכים נהגתי גם אני, והדבר טוב לחיזוק המשילות, אך למעשה כל אדם יכול לקרב זאת ללבו על ידי מחשבה על חפץ מסוים שעובר במשפחתו בירושה במשך דורות, מתנת פרידה סמלית שקיבל מאהוביו, וכדומה)
מתנות רבות קיבלנו מריבונו של עולם. בערב יום הכיפורים, בתפילה זכה אנו עוברים איבר איבר ומתוודים על כך שלא השתמשנו במתנה כהוגן "בָּרָאתָ בִּי רַגְלַיִם לַהֲלֹךְ לְכָל דְּבַר מִצְוָה. וַאֲנִי טִמֵּאתִי אוֹתָם בְּרַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת לָרוּץ לְרָעָה...". כאשר מדובר בכוח ההולדה הדבר נכון שבעתיים, זו המרגלית היקרה ביותר שקיבלנו, בכוח זה נתן לנו הקב"ה שותפות בבריאת העולם, כוח לברוא אנשים, להוליד נשמות, כאשר אנו נוטלים את הכוח הזה ומשתמשים בו 'לבטלה', לשם הנאה רגעית, אנו דומים לאוהב המלך שאינו יודע להעריך את המתנה שקיבל ומזלזל בה. הטענה שהזרע מתחדש ונוכל כנראה להוליד ילדים גם כך, דומה לטענה שגם המרגלית שנתן המלך אינה ניזוקה כלל ולאחר שנמצא סידור אחר לשולחן היא תוכל להשתבץ בתכשיט יקר.
מתוך הגודל הזה, ההבנה של הכוח והמתנה שקיבלנו, נשתדל יותר לשמור על המתנה, להשתמש בה בכבוד, במינון המתאים והנכון. ואם נפלנו? נוסיף ונקום, ונתפלל לריבונו של עולם שיסייע בידינו לשמור על מתנתו.