העורף מחפש משמעות – הרהורים בעקבות הלוויתו של מקס שטיינברג הי"ד

בין הקארמה המהפנטת שגעשה בין המוני לבבות האדם שנהרו להיפרד ממקס לבין ההספדים החותכים של אחותו ואחיו הרגשתי את המשמעות של שעון בית הקברות שמחוגיו וקפיציו מתקתקים ברעש גדול

חדשות כיפה אבינועם הרש 30/07/14 09:52 ג באב התשעד

העורף מחפש משמעות – הרהורים בעקבות הלוויתו של מקס שטיינברג הי"ד
פייסבוק, צילום: פייסבוק

בדרך להלווייתו של החייל הבודד מקס שטיינברג, סיפר לי חברי אביגדור על גדול הדור, ר' שלמה זלמן אויירבך זצ"ל שנהג לומר לתלמידיו שרצו לנסוע לקברי צדיקים בצפת:

יש לכם כמה מטרים מהישיבה ('קול תורה' - בבית וגן) בית קברות צבאי ב'הר הרצל' שטמונים שם צדיקים רבים, כדאי לכם ללכת לשם.

בין הקארמה המהפנטת שגעשה בין המוני לבבות האדם שנהרו להיפרד ממקס, החייל היהודי שגרם להורים שלו לפצח את סוד הנצחיות והערבות ההדדית של עם ישראל על הביקור הראשון שלהם בארץ לבין ההספדים החותכים של אחותו ואחיו שדיברו באנגלית שהומסה ותורגמה בעזרת הדמעות ללבבות העברים שבאו לחלוק כבוד אחרון, הרגשתי את המשמעות של שעון בית הקברות שמחוגיו וקפיציו מתקתקים ברעש גדול שמשוטט באוויר ונשמע מסוף העולם ועד קצהו ומכריזים בקול:

דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון.

כי אני לא באמת חושב שהחיים האלו, הזמניים כל כך, ששוצפים בקצב מהיר יותר ממהירות האור, יכולים יום אחד להסתיים ורק בבית הקברות, אתה מתחיל לעכל איך שכל אוקיינוס החיים האלו שמעניק לך תחושת ביטחון מזויפת כאילו אין לו סוף שהרי אף פעם אתה לא מצליח לגמוע את כולו, בעצם מורכב מטיפות קטנות שמטפטפות במהירות ומחכות שתעטוף אותם במשמעות וכל טיפה קטנה שפספסת, נוזלת לך מבין האצבעות ומתנפצת ברעש שמתנדף ונעלם ולא יחזור עוד לעולם.

ורק לחשוב על כל ה'קטנות דמוחין' ושאר הדברים הקטנוניים וחסרי המשמעות שאני מקדיש להם כל כך הרבה זמן יקר שמתבזבז במקום לנסות ולתפוס את השעה בדברים שעכשיו אני מבין כמה שהם באמת חשובים לי ולא עשיתי אותם כי פחדתי והססתי ודחיתי כאילו מישהו מבטיח לי משהו לגבי העתיד.

ולמחרת ההלוויה ממשיכים להגיע בשורות האיוב על האחים שלנו שהקריבו עצמם לעולה ולשלמים, מרוחים על כותרות העיתונים, כל כך צעירים, מדהימים עם מבט שרוצה לאכול את כל העולם ועכשיו הם קפואים.

ולאט לאט גם הבנתי את המשמעות העמוקה של 'במותם ציוו לנו את החיים'.

מישהו שהיה לא פחות מוצלח ממני וכל העתיד נפרס לפניו, נהרג בשביל שאני אוכל להמשיך ולחיות כאן בארץ הזו. מישהו, עם חלומות והבטחות, קבר את עצמו מתוך ידיעה ואמונה שמתוך ועל ידי הקבר והחידלון שלו יהיה מישהו אחר שימשיך להצמיח כאן בארץ זרעים ועצים, פרחים וחיים לתפארת.

והמישהו הזה הוא אני.

הכותב הוא סמנכ"ל 'חברים מקשיבים. לתגובות והזמנת שיחות לנוער מוזמנים לפנות ל: avinoam811@gmail.com

המאמר יפורסם בעלון 'גילוי דעת'