חלק חשוב בעולמי הדתי-פוליטי עוצב בידי רמב"ם אחד ופוגרום אחד. הרמב"ם, בכך שקבע (הל' רוצח, ד:יב), ששפיכות דמים חמורה פעמיים מעבודה זרה: מפני שהיא "השחתת יישובו של עולם"; ומפני שעבודה זרה היא "מעבירות שבין אדם לקב"ה", בעוד ששפיכות דמים היא מעברות "שבין אדם לחברו", ולכן – חמורה יותר.
הפוגרום היה בחברון בתרפ"ט: לקרוא את הזוועה, ולא להאמין. על קהילה מוסלמית שקמה על שכנתה היהודית השלווה, לטרפה נפש, ועל סירוס בני אדם בחייהם, ועל שריפת האופה בתנורו שלו, ועל ניקור עיניו של הרוקח לאחר שאנסו את בנותיו לעיניו. והבעיה איננה אז, אלא היום: מפני שה'פלסטינים' לעולם אינם מתנצלים, ועוד מלמדים בבתיה"ס של הרשות ה'פלסטינית', כי פוגרום תרפ"ט ודומיו נעשו כדין, כדי למחוק את המדינה היהודית, והנהגתם הפוליטית היא היחידה בעולם התומכת ברוצחים שטבחו ביהודים, נשים וטף.
מכאן הסיק יצחק רבין ז"ל, כי "מדינה פלסטינית בגדה תהיה תחילת הסוף של ישראל" ועמדתו הנחרצת ערב הירצחו הייתה לא לאפשר מדינה פלסטינית עצמאית, מפני שכל מטרתה תהיה השמדתה של ישראל. מכאן, שיש למנוע מה'פלסטינים' להקים מדינת טרור – כמו שיש למנוע זאת גם מדאעש, מבאדר-מיינהוף, מהבריגדות האדומות ומבוקו חראם.
לד"ר ברוך גולדשטיין כרופא היו זכויות רבות בהצלת חיי-אדם, אבל בפורים תשנ"ד הוא נכנס במדי צה"ל למקום תפילה של מוסלמים, טבח 29 איש ופצע כ-125, וברגע אחד ("יש מאבד עולמו בשעה אחת") – הפך מרופא בר-זכויות לאדם שפל, שפשע בחטא העליון של שפיכות דמים ו"השחתת יישובו של עולם", כהגדרת הרב י' עמיטל זצ"ל: ברוך גולדשטיין "הכתים את העם היהודי ואת תורת ישראל בכתם של שפיכת דם נקיים...; הרצח הנורא הביא לידי חילול שם שמים בעיני העולם כולו".
והבעיה ב"עוצמה יהודית", שבדרך לעשיית הטוב לעמם ולארצם, הם מחקו מהתורה פרקים א-יא בספר בראשית, שעניינם אינו היהודי אלא האדם, שנברא בצלם א-לוהים, ללא הבדל גזע, דת ומין. האנושיות היא חלק ממני לא מפני שאני "ליברלי", אלא מפני שאני יהודי, ויהודי שמאבד את אנושיותו, מאבד באחת את דתיותו. ו'עוצמה יהודית' משדרת חוסר אנושיות.
וכאן עמד "הבית היהודי" לפני דילמה איומה: לפי הערכות מוקדמות – בבחירות הבאות יש סכנה מוחשית של מעבר השלטון למפלגות שראשיהן תומכים ב"התנתקות" נוספת לשם הקמת מדינה "פלסטינית". לפי הערכות אלה, "הבית היהודי" לא יעבור את אחוז החסימה, וייעלם. אבל יוכל לשרוד וגם להביא כחמישה מנדטים ויותר, אם יחבור ל"עוצמה יהודית", ובכך ימנע שלטון שיבצע התנתקות ב', אוסלו ג', או הקמת מדינה פלסטינית: כל אחת מאפשרויות אלה כרוכה באסון היסטורי ובשפיכות דמים קשה.
הסיפור בגמרא (גיטין נה-נו) על קמצא ובר-קמצא מסתיים בביקורת חז"ל על זכריה בן אבקולס שלא ראה את הנולד, ולא בחן את התוצאות הפוליטיות של גישה טהרנית ("ענוותנותו"), וגרם בכך לחורבן הבית ולאסון לאומי. גדול הדור, זכריה בן אבקולס נכשל. אבל "הבית היהודי" – צדק, כי בחר נכון. בחירה קשה עד לאימה, עד לבלי שאת, אבל בחירה נכונה בחיים, ולכן אתן לו את קולי.
הכותב הוא פרופסור למורשת ישראל באוניברסיטת אריאל, מזכ"ל בני עקיבא לשעבר וחבר קיבוץ טירת צבי