ערב ירד על וושינגטון. עבר רק היום הראשון מתוך יומיים וחצי של פגישות שקבעתי בקונגרס, אבל דבר אחד כבר ברור. אף אחד לא יודע מה ישראל רוצה. שתי מדינות? מדינה אחת? אין לאף אחד מושג. הנשיא טראמפ יסגור עוד מעט שנתיים בבית הלבן, ומדינת ישראל בצעד חלמאי מאין כמוהו מחכה שהנשיא הכי אוהד של ישראל יגבש עבורה 'תוכנית שלום', במקום שהיא תבוא ותיזום ותשים את התוכנית שלה על השולחן.
אם ממשל טראמפ יסיים את כהונתו מבלי שעשינו צעדים משמעותיים לעבר הפתרון הרצוי לנו, הרי שבזבזנו את חלון ההזדמנויות הגדול ביותר שההיסטוריה זימנה לנו עד כה. לא רק הממשל אוהד. גם בתי הנבחרים. פתרון שתי המדינות הוא כבר לא בקונצנזוס העמוק שבו היה עד לא מזמן. נבחרים אמריקאים רבים אומרים את הדבר הברור מאליו: אי אפשר לחזור על אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות. בארה"ב מבינים שאין פרטנר להסכם שלום ושאפשר ומותר לחשוב על פתרונות אחרים. מצפים מאתנו לספק אותם, התחושה היא שיקבלו את מה שנציע, אבל אנחנו מחכים לממשל טראמפ שיבוא עם תוכנית משלו.
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
צדוק וחבר קונגרס דייויד יאנגצילום: צילום: מייקל רוגנמוזר
כבר עשרות שנים שאנחנו 'תקועים' במצב של ניהול הסכסוך, במקום להתקדם לפתרון או הכרעה. פתרון שתי המדינות איננו רלוונטי לנו בימין, ואיננו רלוונטי בכלל. אז מה עושים? אוטונומיה? סיפוח שטח C בלבד? ומה עם A ו-B? ואם מספחים הכל, מה יהיה מעמד ערביי יו"ש ורצועת עזה? כל השאלות הללו משאירות גם את ממשלת הימין עם מצב של ניהול הסכסוך, אבל יש מה לעשות. אם לא נתעקש לראות כבר היום, כבר מהמקום בו אנחנו נמצאים, את הפתרון הכולל, נוכל לפחות להתקדם.
התוכנית המדינית שאני מציג בקונגרס כוללת ארבעה חלקים: פיתוח התעשייה, בנייה יהודית במיקומים אסטרטגיים מחוץ לגושים, עצירת ההסתה והחלת ריבונות על הישובים היהודיים ביהודה ושומרון בשלב ראשון. התוכנית לא מתארת את הפתרון הכולל, אלא מתווה את הדרך לצאת מהמצב של ניהול הסכסוך, לעבר פתרון מדיני שאיננו כולל מדינה נוספת בין הירדן לים.
התוכנית צפויה להשיג שתי מטרות. מצד אחד, פיתוח התעשייה יהפוך את האוכלוסייה הערבית ביהודה ושומרון ממצב של אוכלוסייה ענייה ונזקקת שקל להסית אותה לטרור נגד ישראל, לאוכלוסייה יצרנית, מניבה ומשלמת מיסים, שיש לה מה להפסיד. מצד שני, בנייה יהודית אסטרטגית מחוץ לגושים והחלת ריבונות על הישובים היהודיים בשלב ראשון, יוריד מעל השולחן את רעיון המדינה הפלשתינית. חיים נוחים מצד אחד, גדיעת התקווה למדינה מצד שני, יחד עם עצירת ההסתה, יביאו למצב אזורי בריא יותר, בו ניתן יהיה לדבר עם מדינות האזור על הסדר כולל.
פיתוח אסטרטגי של התעשייה ביהודה ושומרון למצב שיחולל שינוי אמיתי, עלול לפגוע בפריפריה, ולכן הצגתי בשנה שעברה בקונגרס האמריקאי תוכנית כלכלית לפיה ארה"ב תפנה חלק מכספי הסיוע, למענקים לחברות אמריקאיות שיקימו מפעלים ביהודה ושומרון. ישראל תתן להן הטבות מס במסלול מיוחד והן יוכלו להציג מדיניות של אחריות תאגידית בהקמת מפעלים באזורי עימות. התוכנית כבר זכתה לתמיכה בקונגרס ואף למכתב חתום על ידי חברי קונגרס שיצא למזכיר המדינה.
בשורה התחתונה – מדינת ישראל מבזבזת זמן. לא יהיה לנו ממשל כל כך אוהד. אם לא נפעל, נגיד מה אנחנו רוצים, מה הפתרון שלנו ונקדם אותו, חלון ההזדמנויות ייסגר ונוכל להלין אך ורק על עצמנו.