זאת השנה השנייה שלי בפסטיבל אינדי דזרט, וכולנו יודעים מה אומרים על עונה שנייה - היא תמיד פחות מוצלחת מהראשונה. ועוד כשבשנה שעברה הופיעו "היהודים" ושולי רנד, קשה להתעלות על רף שכזה. אבל האמת שהפסטיבל המדברי בכפר אלדד הצליח לעשות את זה וכנראה - בלי נדר - להרוויח את הנוכחות שלי גם בשנה הבאה.
יש הרבה פסטיבלים במדבר. יש הרבה פסטיבלים עם מוזיקה טובה ואוכל טוב ואפילו עם דוכני אמנות מיוחדים. אבל פסטיבל כזה אין. דתיים רגילים לראות את הציבור החילוני חוגג עם טרנסים או אמנים מוצלחים, ולהסתפק באירועים שמארגנים בשומרון בכיכובם של ישי ריבו או ביני לנדאו. שניהם נפלאים, אבל גם דתיים אוהבים את ברי סחרוף.
היו כמה שינויים לטובה מהפסטיבל הקודם
וכמה כיף שברי לא נכנע ללחצים ולא התקפל מהחלטתו להופיע ביהודה ושומרון, כי הוא ללא ספק היה הכוכב של האירוע. ההפקה שלו הייתה כל כך מושקעת והרגיש שהושקעה בה מחשבה. הקהל רקד, התלהב, שר לצליליו, והתחושה שלי כמתבוננת מהצד היה שסוף סוף יש מי שרואה אותנו. אנחנו, הדתיים שאוהבים לחגוג בלי לוותר על הערכים שלנו. שיכולים להתנועע לצלילי אביב בכר עם כוס בירה קרה גם כשיש לנו מטפחת על הראש.
היו כמה שינויים שהבחנתי בהם מהפסטיבל הקודם, לטובה: לצד הבמה המרכזית הייתה גם במה קטנה ואינטימית יותר שנתנה הזדמנות לאמנים פחות מוכרים להשמיע את כולם. דוכני האמנות, שבשנה שעברה נסגרו בשעה די מוקדמת, המשיכו לפעול כמעט לאורך כל הערב. היה כיף להסתובב ולבחור תכשיטים, בגדים, כיפות או ציורים שאפשר לתלות בבית כשברקע מתנגנת מוזיקה טובה. גם מבחינת האוכל - כשר, כמובן - היה מבחר עשיר שעונה על הדרישות של כולם. בשרי, צמחוני, חלבי, מתוק ומלוח. התשובה לכל מאנץ'.
יש משהו בפסטיבל הזה שגרם לי להתאהב בו כמעט ברגע הראשון שדרכתי בו. זה לא רק העיצוב המהמם במדבר (ומומלץ מאוד להגיע כבר בשקיעה) או המוזיקה הטובה. זאת בעיקר האווירה. האנשים. המשפחות שמגיעות עם ילדים בני חמש שסופגים את המוזיקה כבר מגיל כזה. דתיים עם פאות ארוכות שמכירים את השירים של בלקן ביט בוקס. יש בזה משהו מרגש. מקרב. מיוחד. תבואו ותראו בעצמכם.
פסטיבל אינדי דזרט, כפר אלדד
הכותבת הייתה אורחת בפסטיבל