שורדי השבי גיא גלבוע דלאל ואביתר דוד דיברו הלילה (ג') על מה שעברו במהלך תקופת השבי במנהרות חמאס. הם תיארו את המעבר מחושך מוחלט למציאות יומיומית רגילה כבלתי נתפס. אביתר סיפר: "כל בוקר לקום ולפתוח את העיניים ולראות מיטה ולא מנהרה, זה מבורך. אנחנו בגן עדן מבחינתנו" אמר בראיון בוועידת "ישראל היום" בניו יורק.
הקשר שהתהדק בניסיון ההישרדות
השניים, המכירים זה את זה מאז גיל שנה וחצי, סיפרו כי החיבור ביניהם נעשה עמוק הרבה מעבר לקשרי ילדות. גיא ניסח זאת כך: "אני ואביתר חברים באמת מגיל שנה וחצי, אבל בשבי זה הגיע לרמה אחרת. זה מעל להגיד אחים, להגיד חברים, להגיד משפחה".
אביתר תיאר את שגרת ההישרדות הפשוטה ביותר שניהלו, תוך חלוקה של כל משאב קטן - כל מה שמקבלים, מחלקים לשניים. הוא סיפר כיצד גיא היה מביא לו הרבה פעמים את האוכל שלו. גיא מצד שני, סיפר כיצד אביתר סייע לו בפעולות הכי פשוטות: "הוא היה מוריד לי את המכנסיים כשאני הולך לשירותים ומרים לי אותם כשאני חוזר. הוא היה מרים לי את היד ומנקה לי את בית השחי עם מגבון כי אני פשוט לא יכול להזיז את הכתפיים".
לצד זה חשפו השניים את תנאי המחייה הקשים, כולל מזון דל ושהייה בצפיפות ליד בור ספיגה. "אכלנו הרבה עדשים, אכלנו גם מעט אורז שהיינו מקבלים. זו היתה צלחת שטוחה לגמרי. אתה מקבל קצת קטניות וחתיכה קטנה של פיתה ותו לא", אמר אביתר. גיא שיתף. "לא נעים לי להגיד, זה היה בור של חרא ואנחנו היינו צריכים לחפור אותו. בתוך החור הזה גדלים תולעים שהופכים לזבובים שעולים על האוכל שאנחנו אוכלים", סיפר גיא.
"נכנסתי לפאניקה וזה רגע שהתפרקתי בו"
בתוך התיאורים הקשים בחר גיא לחשוף שוב את הפגיעה המינית שחווה, עליה סיפר: "עברתי שתי תקיפות פעמיים מאותו טרוריסט ששמר עליי. הייתי תקוע שם באותה מנהרה, לא היה לי לאיפה לברוח ולא ידעתי לאיפה עוד זה יכול להגיע". לדבריו, היה חשוב לו לדבר על כך כדי שאחרים שעברו חוויות דומות יבינו שאינם לבד.
השניים הודו שהרבו לבכות במהלך השבי: "בכי זה משחרר, בסופו של דבר זה משהו חשוב". הוא תיאר רגע אחד זכור במיוחד של קריסה: "אחרי שטל ועומר יצאו אמרתי לגיא תקשיב אני לא הולך לראות את המשפחה שלי. נכנסתי לפאניקה וזה רגע שהתפרקתי בו".
אביתר ציין כי מבחינתם הייתה חשיבות רבה לתפקידו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בשחרורם, וטען: "כשטראמפ נבחר היינו בטוחים שזה כמובן יהיה לטובתנו, עובדה שזה היה לטובתנו. זה הרבה בזכותו, המון המון בזכותו אנחנו כאן. לא יודע כמה זמן עוד היינו יכולים להישאר שם בלעדיו".