הרב אייל גריינר הוא ראש ישיבת ההסדר טפחות בצפון הארץ וחבר ועד איגוד ישיבות ההסדר. במלחמה האחרונה נוסף לו טייטל כשחתנו סמ"ר במיל. יהונתן לובר הי"ד נפל בקרב ברצועת עזה. כשאני מבקש ממנו להתראיין בעניין גיוס חרדים, הרב מסכים בלי להסס למרות שיש כאלה שהיו מעדיפים להישאר מחוץ לסערה המתוקשרת. הוא מציג עמדה מורכבת, מצד אחד רואה את הגיוס כמצווה ושולח לצה"ל את תלמידיו ומצד שני מנסה להבין גם את העמדה החרדית וקורא לממסד לנסות דרכים אחרות.
"מקום המדינה ניסו לגייס את החרדים בכל מיני דרכים. זה לא צלח. אולי פעם אחת כדאי לעצור ולנסות להבין למה? לחשוב על דרכים אחרות? כל אחד מבין שאי אפשר לגייס ציבור בכוח, בטח לא לשירות קרבי ולמסירות נפש. השאלה היא האם אנחנו רוצים לגייס את הציבור החרדי או לגייס חרדים בתוך הציבור. אם אנחנו רוצים לגייס פרטים, אז אפשר בפיתויים ובאיומים, אבל לגייס ציבור - הגישה צריכה להיות אחרת לגמרי", פותח הרב גריינר.
-
עוד באותו נושאהרב בני קלמנזון מצטרף לקריאה נגד חוק הגיוס: "אחיזת עיניים"
26/05/24 20:02
הרב גריינר מדגיש כי לתפיסתו אף אחד לא פטור ממצוות הגיוס, ומצד שני מסתייג מקולות שמנסים "להסביר" לרב דוב לנדו את הרמב"ם. "זו יוהרה וגאווה. גדולי התורה החרדים מכירים טוב טוב את הרמב"ם ואת הפסוקים". לדבריו, המלחמה הנוכחית הדגישה את הרצון של החרדים לחיבור ושותפות עם הציבור הישראלי אבל חייבים להאזין לקולות שעולים מהם.
לדעת הרב, מה הסיבות שהחרדים לא מתגייסים?
"פחד מחילון ומחלוקת אידאולוגית עם דרכה של המדינה. מי שמכיר מקרוב את הצבא מבין שהפחד מחילון ממשי. מי שלא מפחד מזה אני מפחד ממנו. אנחנו באיגוד ישיבות ההסדר מתמודדים היום מול צה"ל הגדול והענק שלא יודע לפתור את שאלת מדריכות הכושר לביינישים. זה הזוי. אנחנו מציעים להם אין סוף הצעות. זה לא שהם לא יכולים, הם פשוט לא רוצים", מסביר הרב את ההתמודדות מול הצבא. "הנקודה העיקרית היא העניין האידאולוגי. החרדים כציבור לא יתגייסו לצבא בלי שהם יעברו תהליך עמוק במוכנות להזדהות עם המדינה. הצבא נתפס כסמל, יש פה אירוע אידיאולוגי".
הפגנת חרדים נגד הגיוס צילום: Chaim Goldberg,Flash90
אירוע אידאולוגי, אבל במוסדות הציוניים החרדים לוקחים חלק יפה מאוד. זה קצת חורה.
"בוודאי. אבל הגענו למקום הזה וצריך להתמודד איתו".
הרב מרגיש שלא מקשיבים לחרדים? הקימו חטיבה חרדית בתקציב עתק שההלכות הן חלק מהפקודות המטכ"ליות.
"זה כמו שאני אקנה לאשתי מתנה ריטב"א יבמות. שאלתי אותה מה היא רוצה? אתם באמת חושבים שרק נבנה מקווה והבעיות יפתרו? אין הידברות אמיתית. אנחנו מוכנים שחרדים יתגייסו בלי מדים? צה"ל מוכן? וזו רק נקודה אחת. הניסוי של החטיבה החרדית נכשל. בנו במיליונים חטיבה שלמה והניסוי נכשל, לא משנה איך ידבררו את זה. זאת לא שאלה של כסף, השאלה היא עם מי עושים ומה עושים".
"רבנים חיבקו את אנשי קפלן. במקרה של החרדים אין סבלנות"
בנקודה הזו הרב ממקד את הביקורת שלו פנימה, כלפי רבנים בציבור הדתי לאומי שהטון שלהם שונה ביחס לציבור החרדי לעומת הטון שלהם מול ציבורים אחרים. "אני לא מבין איך לפני שנתיים רבנים מאיתנו נפגשו, התחבקו והצטלמו עם הטייסים ועם אנשי קפלן. אז הם קראו להכלה וסבלנות, 'בואו נעצור את התהליכים של הרפורמה כי הם אחים שלנו ומתכוונים לטובה', אבל במקרה של החרדים אין סבלנות. אותם רבנים קוראים היום לסנקציות על החרדים, החרדים הפכו לאויבי העם. איפה הם היו לפני עשור וחמש עשרה שנה? היו מלחמות, היה עוול, חרדים לא התגייסו וזה לא הטריד אף אחד. פתאום זה נהיה האישיו שעליו תקום ותיפול המדינה".
מחאה בקפלן, צילום: Avshalom Sassoni/Flash90
מה שהשתנה זה שבעה באוקטובר. אביה, הבת של הרב, היא אלמנתו של יהונתן לובר הי"ד. אנשים כמו חגי לובר וללי דרעי, שאיבדו את הילדים שלהם, מרגישים שאי אפשר לעמוד מנגד כשיש ציבור שלם שלא שותף.
"אני אגיד משהו קשה, אני מרגיש שאני יכול לומר אותו כי הכאב שלי גלוי לעיניי כל. אין פעם שאני מזכיר את יהונתן ואני לא בוכה. לא יכול להיות שאני אנהל את המערכת של מדינת ישראל כי החתן שלי נהרג, כי הבת שלי אלמנה או כי יש לי נכדים יתומים שאני מגדל. אני יכול לדבר את הכאב, לבכות אותו, אבל אני לא מוכן להיות כלי להגברת האיבה והשנאה בעולם. הכאב הוא כאב, אבל צריך סט כלים. אנשים אומרים 'זה לא הגיוני שאימהות בציבור שלנו לא ישנות בלילה ואימהות שם ישנות'. לא, זה לא הגיוני שאימהות לא ישנות".
סמ"ר במיל. יהונתן לובר הי"ד עם אשתו אביה ובנו נחמן צילום: באדיבות המשפחה
השאלה היא האם הכאב הזה לא משליך דברים בשטח. אני לא רוצה שחגי לובר יהיה ראש הממשלה או שללי דרעי תהיה המתאמת מול החרדים. הם מציבים את הכאב שלהם, לא ככלי פוליטי, אלא כקריאה: איך אנחנו הקרבנו את היקר לנו מכל ואתם לא מתגייסים. הלוואי שכולם ישנו בלילה כמו שהרב אומר, אבל אבל אי אפשר שאחד תחת גפנו ותחת תאנתו ואחד בבית העלמין.
"נכון, זו זעקה שצריכה להישמע. ואם רוצים לפתור את זה אז צריך להשתמש בכלים שיביאו לפתרון. אנחנו חייבים לציבור החרדי את עובדת היותנו יהודים עד היום הזה באלפיים שנות גלות, בגלל שלכולנו יש איזה סבא רבא חרדי אז אנחנו היום כאן. יש התקרבות בין הציבור הדתי לאומי לציבור החרדי. כמו שאני לא רוצה לשנות את אחינו שבצפון תל אביב, אני אוהב אותם כמו שהם ורוצה למצוא את השפה המשותפת, אז גם עם החרדים. בואו נבוא בידיים נקיות ובלי אג'נדות. בחודשים האחרונים פניתי והסברתי ואמרתי איך צריך לעשות את הדברים, לצערי לא הקשיבו ומה שיצא זה רק פיצוצים".
אנחנו יכולים לדבר על משהו מעשי שקורה בזמן הקרוב?
"אין לי ספק. אם נבין שרוצים פה משהו לאומי, הצבא ירתם ונשים בצד את הבג"צים והיועמ"שים, בטווח של ארבע-חמש שנים נגיע למאות ויותר של חבר'ה חרדים שמשרתים בקרבי. בעבודה נכונה אפשר להגיע למספרים משמעותיים מאוד. חוק גיוס לא יתן כלום".
הסיבה שאיגוד ישיבות ההסדר לא מתבטא בסוגיה
לסיום, אני שואל את הרב גריינר בכובעו כחבר ועד באיגוד ישיבות ההסדר על השתיקה שנוקט האיגוד בנוגע לסוגיה הבוערת. "היו בקשות שהאיגוד ידבר ויגיב. יקרה לנו מאוד העובדה שהאיגוד מאגד בתוכו ישיבות וראשי ישיבות מסגנונות שונים, ואנחנו יודעים שאם נגיד משהו נפרק את ההסכמות. אנחנו משתדלים לדבר בשם האיגוד על דברים שאנחנו יודעים שכולם יכולים להיכנס תחתם. היה לנו דיון על התבטאויות ציבוריות והחלטנו שמכיוון שאנחנו לא יכולים להגיד משהו שכולם יכנסו תחתיו אז אנחנו לא אומרים".