שירי, כפיר ואריאל ביבס נטמנו היום (ד') בבית העלמין של צוחר, משפחתם וחבריהם ספדו להם לאחר שרבבות ליוו אותם בדרכם האחרונה. שלושת בני המשפחה שנרצחו בשבי בעזה נטמנו בארון אחד. דנה אחותה של שירי ספדה: "בז, לולו ופורפור. שנה שלמה שאני מכינה את עצמי לרגע הזה, אבל שום דבר לא יכל באמת להכין אותי מספיק טוב לרגע הפרידה מכם".
הספדה של דנה סיטון סילברמן - אחותה של שירי
"בז, זה הכינוי של שירי מאז שאנחנו ילדות, כבר סיפרתי כמה חיכינו להיות דודות, אני ושירי החלטנו שייוולדו לנו ילדים אסור שהם יקראו לנו בשם הפרטי- רק דודה! וכך היה. ליה, אלון וארז זכו בדודה שאין כמוה בעולם, דואגת, אוהבת ושומרת.אני ושירי גדלנו בבית של אהבה, חמלה, והבנה. אבא ואמא גידלנו אותנו להיות נשים חזקות, לאהוב את האחר ולכבד את השונה".
"שהיינו ילדות, אני הייתי האחות המעצבנת, שירי תמיד הייתה התמימה והמתוקה, שירי רצתה לנקות את השולחן אני נשכבתי עליו. שירי רצתה לראות טלויזיה אני בדיוק הייתי חייבת לפצוח בריקוד מולה.
אני מודה שקצת התעללתי בה ותמיד חיכיתי לתגובה שתבוא, למה את לא מחזירה לי?? שאלתי אותה. ושירי הייתה אומרת 'חכי חכי שאני אהיה יותר גדולה אני אחזיר לך' לפני כמה שנים הזכרתי לה שאני עדיין מחכה... שהגיעו הילדים סיפרתי לה על מה שהם עושים לי והיא אמרה" רואה? עכשיו הם מחזירים לך על כל מה שאת עשית לי".
"שאני ושירי היינו אוספות את הילדים מהגנים היינו ישר באות לבית של אמא ואבא, פותחות את הדלת והם רצו מייד לחבק ולנשק את הנכדים והולכים איתם. אני ושירי היינו מסתכלות אחת על השניה ואומרות "טוב אז נראה לנו שאנחנו מיותרות פה". ככה הם אהבו את הנכדים שלהם. אהבה מיוחדת שכזאת. עכשיו בז, את פה לידם, איתם אז אני לא דואגת".
"לולו שלי, ג'ינג'י קטן עם צחוק של שובב, קונדסון ועדין קטן וחכם. רק 4 שנים זכיתי להיות דודה שלך, אבל אלו היו 4 שנים של דודה גאה! אתגעגע אלייך כל כך, אתגעגע לארוחות ערב המשותפות עם ליה אלון וארז בבית של סבא וסבתא אוכלים פיצה ממתכון שסבא המציא. אתגעגע להליכה שלך, של גברבר קטן, לצחוק, לעיניים הטובות ולחיבוק המתוק שלך".
"פורפור, איתך הספקתי לצערי להנות רק 9 חודשים, לא היה קשה להתאהב בך מיד, חייכני וטהור, וגם ג'ינג'י לא אכזבת. הייתם לי אחיינים אהובים מיוחדים ויחידים! תהיו בליבנו לנצח נצחים ולנצח נוכחים".
משפחת ביבס צילום: Miriam Alster,Flash90
"אני רוצה לבקש מכם סליחה בשם ההנהגה והצבא שלנו שלא היו שם בשבילכם באותו יום"
"אני רוצה לבקש מכם סליחה בשם ההנהגה והצבא שלנו שלא היו שם בשבילכם באותו יום.
ושלקח להם כל כך הרבה זמן להחזיר אתכם לאדמה שלכם. בבקשה תשמרו עלינו מלמעלה 5 מלאכים שהם רק שלי, בז תחבקי את אבא ואמא חזק בשבילי ותשמרי לי עליהם. בבקשה תשלחו לפה אנרגיות שיוציאו את כל הרוע מהעולם ושישאר פה רק טוב. אני מבטיחה לך, כמו שהבטחתי לאבא ואמא שהמפלצות מעבר לגדר לא יצליחו במשימה שלהם, הם לא יכניעו אותנו, הם לא ישברו אותנו,
להפך, המשימה שלהם נכשלה כי התאחדנו, כי התחזקנו כי נהיינו בלתי מנוצחים, הם הפסידו".
"הלוואי שאתם שם למעלה מחובקים עם אמא ואבא, משחקים ורצים בשדות ירוקים של אושר ואהבה. מבטיחה לך בז ולכם לולו ופורפור שאף אחד לא ישכח אתכם, ליה אלון וארז יגדלו להיות גאים בכם, תהיו צרורים בלבבות ובנפש שלנו לעולם. בטוחה שעוד נפגש".
משפחת ביבס צילום: Chaim Goldberg,Flash90
עופרי ביבס לוי - אחותו של ירדן ספדה:
"את המילים האלו אני כותבת בראש כבר מעל שנה. אי הודאות, החרדה והדאגה אליכם לא נתנו מנוחה למחשבות אבל בכל פעם שהראש התחיל לנסח גירשתי את המילים בכוח. בכוח האהבה אליכם ולירדן, בכוח התקווה שתשובו. ועכשיו אני עומדת פה מולכם. לא כך קיוויתי לפגוש אתכם שוב. איך מתחילים להיפרד?".
"כבר 16 חודשים שאני מדברת ומספרת עליכם בכל מקום. זה תמיד כאב והגביר את הגעגוע אבל לספר עליכם גם השאיר אתכם נוכחים, חיים. איך יכול להיות שאתם כבר לא? שירי, איך יכול להיות שלא נקבע שוב לפיקניק בשבת? שלא נתמוגג שוב לראות את אריאל רץ לתואם לחבק ולנשק? שלא נצחק על ירדן ונדאג לו ביחד? שלא תעבירי לי עצות ובגדים מכפיר שגדל לאפיק שלא זכיתם להכיר?
איך לקחו מאיתנו שנה שלמה של חוויות וזיכרונות יחד? איך אפשר לדמיין עתיד בלעדיכם?
איך לקחו לנו אתכם?".
"16 חודשים מאז אותה שבת נוראית ושום דבר עדיין לא נתפס, כלום לא אמיתי והכל עדיין חסר הגיון.
שירי, היית בת הזוג המושלמת לירדן. לא יכולתי לבקש טובה יותר עבורו. אוהבת, רגישה, דואגת, מפנקת, מרגיעה. את הכוחות שאת הטענת בו כל השנים, אנחנו עכשיו שואבים דרכו. אל תדאגי לו.
הוא חזק ומדהים ועדיין מצחיק. ואנחנו נשמור עליו. מבטיחה".
"לולי, כמה אני מתגעגעת. לביישנות, לשובבות, למתיקות, לחיוך. לראות אותך עם תותו שלך. כמה אתה חסר לה. כמה דמיינו אתכם גדלים יחד, רחוק עד לטיול אחרי צבא בדרום אמריקה. כפיר, לעולם לא תהיה נחמה על שלא היה לי יותר זמן איתך. לא הספקנו כלום. אפילו מתנה לגיל שנה לא זכיתי לקנות לך. אני אזכור אתכם תמיד, לא תשכחו לעולם. אתם אצלי בראש ובלבו בכל פעם שאני מביטה בתואם, נגב ואפיק. בכל פעם שאראה תחפושת באטמן או אשמע צחוק של תינוק. וככה אני רוצה לזכור את שלושתכם מאושרים, צוחקים, משפחה".
"אנשים רבים מבקשים ממכם סליחה, מירדן, מאיתנו. אך האשמה לא עליהם. האסון הזה לא היה צריך לקרות. לא הייתם צריכים להילקח והייתם צריכים לחזור בחיים. סליחה משמעותה קבלת אחריות ומחויבות לנהוג אחרת, ללמוד מטעויות. אין משמעות לסליחה לפני שהמחדלים יחקרו, וכל בעלי התפקידים יישאו באחריות. האסון שלנו כעם ושלנו כמשפחה לא היה צריך לקרות, ואסור, אסור שיקרה שוב".
"יכלו להציל אתכם והעדיפו נקמה. אנחנו הפסדנו. תמונת הניצחון שלנו כבר לא תקרה. המאבק שלנו מול האויבים יהיה לנצח אבל אנחנו חייבים תמיד לקדש חיים, אהבת אדם, כבוד המת ולא להשאיר אף אחד מאחור. אחרת הפסדנו את מי שאנחנו. לולי ופירפיר, העולם הכיר אתכם באופן הטרגי ביותר, אבל אני מבטיחה שנעשה הכל כדי שהזיכרון שלכם וממכם יהיה כזה שלתמימות, אהבה וטוב. בדיוק כמו שאמא שירי ואבא ירדן גידלו אתכם. מבטיחה לעשות טוב בשמכם. אוהבת ומתגעגעת לעד".