עשור לחטיפתו של אברה מנגיסטו: "מתפלל שלא אמות בלי לראות את בני"

בכיכר החטופים נערכה הערב (א') עצרת לציון עשור לחטיפתו של אברה מנגיסטו, המוחזק בשבי החמאס ברצועת עזה מזה עשר שנים. באירוע, שנערך בהשתתפות משפחתו, חברים ובני משפחות חטופים נשאו דברים אביו של אברה, אחיו, שירלי נשר, שהייתה התצפיתנית שזיהתה את חצייתו לעזה, ויעל אדר, אמו של החטוף תמיר אדר. העצרת ננעלה בקריאה משותפת לממשלה לפעול במהירות ובנחישות כדי להביא לשחרורם של החטופים.

"עברו עלינו 10 שנים של חושך. רק חושך"

במהלך העצרת, איילין מנגיסטו, אביו של אברה שיתף בכאב: "עברו עלינו 10 שנים של חושך. רק חושך. אנחנו לא ישנים ביום וגם לא בלילה. אנחנו לא יודעים אם הוא בריא או חולה, אם הוא אוכל, אם הוא ישן ואם הוא מקבל טיפול רפואי. אני מתפלל בכל יום שלא אמות בלי לראות אותו".

אילן מנגיסטו, אחיו של אברה, שיתף גם הוא בתחושות הקשות: "אני לא מאמין שאני אומר את זה. 10 שנים. קשה לי אפילו לחשוב איך מעבירים עשור כזה. אמא שלי יושבת כל ערב בזמן מהדורות החדשות, מדפדפת כדי למצוא את תמונתך. היא אומרת: ‘את השפה איני מבינה, אבל אם אראה את תמונתו אדע שמדברים עליו, שלא שכחו אותו, שלא ישכחו לי אותו’. אברה היקר, אנחנו יודעים שכל יום שעובר הוא יום של סיוט נוסף, יום של סבל בלתי אפשרי. המדינה שלך, שאמורה לדאוג לגורלך ולחייך, לא מצליחה לשחרר אותך".

"אני זוכרת הכול כאילו זה היה אתמול"

שירלי נשר, שהייתה התצפיתנית שזיהתה את חצייתו של אברה מנגיסטו לגבול עזה לפני עשור, שיתפה ברגעים בהם זיהתה את חצייתו של אברה לעזה: "לפני 10 שנים עמדתי מאחורי מסכי המצלמות שתיעדו את חצייתו של אברה מנגיסטו לעזה. הייתי אז מפקדת חמ"ל, ונכחתי באירוע לצד חברותיי שניהלו את המשמרת. אני זוכרת הכול כאילו זה היה אתמול. אני רוצה לשתף אתכם שגם אותנו השתיקו. את התצפיתניות שנחטפו ב-7 באוקטובר אינני מכירה אישית, אך הן אחיות שלי. ליבי איתן, ליבי עם אברה, ליבי עם כל הלבבות שנמצאים מעבר לגדר, כולל החיילים שעדיין נלחמים".

יעל אדר, אמו של תמיר אדר, שנמצא בשבי החמאס מאז תחילת המלחמה האחרונה, פנתה למשפחת מנגיסטו: "משפחת מנגיסטו – אתם השיעור שלנו. אני מצטערת שלא הבנו את גודל האירוע כשהייתם שם לבד, אני מבקשת שתקבלו את התנצלותי על הדרך שעברתם. גם אני חשבתי שהמדינה דואגת, והתבדיתי. הייתם בשקט, כפי שביקשו מכם, ואברה נשאר שם. אנחנו בחרנו לא לשתוק, ויקירנו עדיין שם. אין לנו דרך אחרת אלא להתאחד ולקרוא קריאה אחת – לא מפקירים אף אחד מאחור".