הדיון סביב השתלבות בני קהילת הלהט"ב בחברה ובקהילה הדתית נמשך כבר שנים רבות, והוא טעון ומורכב. במסמך חדש שפרסם אמש (מוצ"ש) הרב בני לאו, לשעבר רב קהילת רמב"ן וראש מיזם 929, שעוסק כבר שנים רבות בסוגיות שונות הקשורות ללהט"בים, ובשנים האחרונות מלווה הורים ובני משפחה של בנים ובנות להט"בים, הוא מפרט את הסוגיות הסבוכות בהקמת משפחה עבור להט"בים, ברוח ההלכה, ובהשתלבות בקהילה הדתית-לאומית, ומציע שורה של פתרונות לנושאים הנפיצים הללו.
https://www.facebook.com/watch/?v=1089106528159402
(הרב בני לאו מסביר על הרקע לכתיבת המסמך)
מבוא
תודה לרב מרדכי ורדי על הסרט המטלטל "חתונה הפוכה". במהלך הסרט אומר הרב יובל שרלו שאנחנו (הרבנים) "יודעים לומר מה לא, אבל אין לנו שום מאמר או עמדה שאומר מה כן".
דבריו של הרב שרלו על היעדר "מה כן" נגעו בי בעומק, כי ידעתי עד כמה הוא צודק. כבר קרוב לשלושים שנה שאני חשוף ומלווה אנשים מבני ובנות הקהילה או ממשפחותיהם. השם הכולל למציאות העוטפת אותנו בסוגיה זו הוא 'מבוכה'. מעטים הם אלה הרוצים לקרוע קריעה על בן או בת היוצאים מהארון, אך דרך ההתנהלות בחיי המשפחה והקהילה הדתית מעורפלת, וחסרה מאד מפה להכוונה בדרך.
המחשבה על הקובץ הזו לא נתנה לי מנוח. בהנחיית הרמח"ל במסילת ישרים (מידת הזריזות) שמלמד אותנו לתכוף את המעשה למחשבה ולא להניח לשיהוי הזמן, כתבתי את הטיוטה הראשונה של המסמך הזה ושלחתיו למספר רבנים וכן למספר חברים וחברות מהקהילה הלהט"בית. דנתי איתם בפרטים שונים, חלק מההערות הכנסתי למסמך הזה וחלק הותרתי בחוץ.
המסמך שכאן אינו "ספר הלכה" בבחינת "כזה ראה וקדש". זהו קובץ של המלצות לניהול חיי זוגיות ומשפחה של בני ובנות הקהילה הלהט"בית בתוך המשפחה והקהילה הדתית. הקובץ הזה לא בא להתיר איסורים ולא לאסור את המותר. הוא מבקש לפלס דרך של חיים אפשריים בתוך מציאות חיים. זהו מפגש בין עולם האידיאה לבין עולם המציאות, בין העין הנישאת לשמיים לבין המפגש עם האדם שחי בסביבתי.
פעולת תיקון בעולם קורית במפגש עם מבט העיניים, מיתרי הקול ופעימות הלב של ה"אחר". העולם האידיאלי מנסה לייצר אמיתות מזוקקות ולכן מעדיף להסיט את המבט מהאישי המערער את האידיאה. עולמנו הדתי בנוי תמיד משתי הקומות הללו. הקומה התורנית האידיאלית והמציאות של העולם כמות שהיא.
יש הרוצים לייצר מהלך של תיקון אל עבר האידיאה על ידי התעלמות מהמציאות.
יש הרוצים לייצר מהלך של תיקון אל עבר המציאות על ידי ויתור על האידיאה.
אבל מי שרוצה לעבוד את ה' בעולם בשלמות צריך להתרגל להחזיק בידיו גם את התורה האידיאית וגם את המציאות ולחיות עם שניהם. זה תמיד יותר קשה, פעמים רבות מותיר אותנו חסרי מענה, חסרי הבנה ולעיתים גם מבוהלים מהפער שבין שמים לארץ.
אני מאמין בחכמת ההמון ומקווה שרבים מקוראות וקוראי המסמך יעירו ויאירו עליו מצדדים שונים. מכוח הרצון הטוב של רבים ומכוח תבונת ההמון נתקן ונזקק את הדברים בהמשך.
הרב בני לאוצילום: אביטל ליסקר
(א) ארון זה מוות: גילוי הסוד
1. "לא טוב היות האדם לבדו". מכל מעשה הבריאה רק הבדידות נקראת "לא טוב". הצורך ביציאה ממעגל הבדידות חיוני כמו אויר לנשימה.
2. זה מתחיל ברגע מאד מיוחד שבו עומד אדם (כל אדם באשר הוא) מול המראה ואומר לבוראו "הנני". העמידה שלי בעיניים פקוחות מול מי שאני היא תנאי סף לבחירה בחיים. העמידה הזו, לבד מול המראה, היא הרגע המכונן שלפני היציאה מהארון. של היכולת לענות לשאלת הבורא "אייכה" ולא להתחבא.
3. הצעד הבא ביציאה לחיים הוא יציאה מהארון ההרמטי. עוד זוג עיניים ולב פועם צריך להיות שותף לסוד הגדול. יש מי שיעדיף לשמור את הסוד כמוס מעיני החברה ולשתף בו רק מישהו קרוב. יש מי שמרגיש שהיציאה מהארון משחררת אותו סוף סוף לחיות ולא להתחבא מפני עצמו. הרבה פעמים הדרך הטובה לצאת מהארון היא במתינות ובזהירות כדי שהסביבה תהיה מסוגלת לקלוט ולספוג את המציאות החדשה שיש בה הרבה מן הטלטלה. גם האדם עצמו יוכל לבחון את חווית היציאה בצורה תהליכית ונכונה עבורו. מהלך היציאה מתחיל בזיהוי האחת או האחד שיש להם יכולת ספיגה וקליטה מוגברת. עבודת הכנה נכונה של יציאה מהארון עשויה להביא לתוצאה מבורכת של משפחה עוטפת, מכילה ומלווה במהלך החיים.
(ב) "אעשה לו עזר כנגדו" – הזוגיות
1. "אעשה לו עזר כנגדו". המשפחה המשורטטת בתורה כאידיאלית היא של איש ואשה היוצרים תבנית משפחתית שלמה. המציאות, כידוע, אינה אידיאלית ושאלת הבחירה במבנה הזוגי הנכון לאדם הפרטי והייחודי היא שאלה קריטית.
2. מציאת בן זוג שעמו ניתן לחלוק חיים שלמים היא סם חיים.
3. בהלכות שידוכים יש חוק ראשוני ונעלה מעל כל והוא איסור הונאה: "ולא תונו איש את עמיתו". גם אם אדם עם נטייה ברורה לבני מינו בחר לנסות ולקיים מסגרת משפחתית של איש ואשה, חובתו ליידע את בן או בת הזוג בנטייתו המינית. יש בעולמנו יותר מדי אנשים שבורים כתוצאה מהעלמה זו.
4. שאלה שקשה לתת לה תשובה מדידה היא הזמן שבו נכון לשתף את בן הזוג. פתיחת הלב והפקדת צפונותיו בידי הזולת דורשת אמון מלא ובטחון עצום. לא נכון לספר על הנטייה מיד בתחילת ההיכרות אבל מאד לא נכון לייצר התקשרות נפשית עמוקה בלי לספר. נקודת הזמן החמקמקה הזו היא קריטית וכדאי מאד להיעזר בעוד אדם שילווה בהחלטה הזו.
5. הצורך בזוגיות של אדם עם נטייה חד מינית אינו שונה מצרכי כל בני האדם. הדרך למימוש זוגיות זו שונה, בהתאם לעומק הנטייה ולשיקולים נוספים בבחירה. יש מי שיחפש זוגיות עם בן/בת המין השני ויש מי שיחפש זוגיות עם בן/בת אותו המין. זו בחירה אישית מאד והסביבה המלווה צריכה להשתדל להימנע משיפוטיות ולאפשר לתהליך האישי לצמוח בהתאם ליכולת האדם וצרכיו.
6. אם המגע או המשיכה לבני/בנות המין השני גורם לדחייה מוחלטת – אסור לנסות ולבנות משפחה רגילה. זו פגיעה חמורה באדם שעמו נכנסים לברית.
7. רוב בני ובנות הקהילה הלהט"בית מעדיפים ומשתדלים לבנות זוגיות עם בני מינם. כשהבן או הבת מספרים להורים ולבני המשפחה על קיומו של בן/בת זוג מאותו המין מתקבלת הבשורה ברגשות סוערים ומעורבים. מצד אחד זו שמחה לראות את האדם היקר יוצא מהבדידות, אך מצד אחר יש כאן עוד שלב בתהליך האבל והפרידה מהחלום אודות הילד ה"רגיל" שמקבע את חייו בהגדרתו כ"אחר". כמו שיציאה מהארון טוב לה להיות מבוקרת ורגישה גם השלב של הזוגיות כדאי לו להיות מתווך בהלימה לכושר הספיגה של המשפחה. הניסיון מלמד שהתגובות לשלב הזה פעמים רבות קשות בהרבה מהשלב הקודם, וכדאי מאד להורים ובני משפחה להיעזר בקבוצות תמיכה דתיות שפועלות בארגון Tehila תהל"ה - עמותת הורים למען הורים ללהט"בים.
8. יש מצבים שבהם בן/בת זוג (שאינם מהקהילה הלהט"בית) רוצים להיכנס לחיים זוגיים עם בן/בת זוג מהקהילה הלהט"בית בעיניים פקוחות. לעיתים הרצון הזה נעשה מתוך תחושת אלטרואיזם ובחוסר הבנה מספיק לגודל האתגר ומשברי הדרך. יש הכרח ללוות את הזוג בקבלת ההחלטה הזו מתוך שיקוף מלא של המציאות העתידית שמחכה להם (כולל חשש שהיעדר מיניות בתוך הזוגיות הזו תגרור מציאת חלופות מחוץ לבית).
בחירה בחיי זוגיות נטולי מיניות היא בחירה אפשרית אך לא טבעית. כמו בכל צרכי האדם, הצורך המיני אינו אחיד ומשתנה בעוצמתו. יש כאלה שחיבוק יכול לספק אותם ויש הזקוקים למגע יותר עמוק. בכל מקרה קשה עד בלתי אפשרי להורות לאדם, כחלק מליווי רוחני או נפשי, להינזר לחלוטין מחיי מיניות.
9. חלק ממסע ההיכרות של האדם את עצמו צריך להיות גם הגעה להבנה עמוקה של היחס והמשיכה המינית שלו לבני/בנות המין השני. שאלת המסוגלות לקיים מערכת זוגית מינית מספקת קשה לכל זוג, וקשה שבעתיים למי שנקודת הפתיחה שלו היא של משיכה לבני מינו. קשה מאד לברר נקודה זו באופן מלא. גם נקודה זו חייבת להיות מדוברת ומטופלת על ידי אנשי מקצוע מובהקים ומוסמכים.
10. יש מטפלים שנושאים בשורה ל"תקן" את האדם מנטייתו. צריך להישמר ולהיזהר מכך כי הנזק הנפשי עלול להיות הרסני וקטלני. הורה שנחשף לבן או בת היוצאים מהארון עלול להגיב בבהלה ולבקש למהר לסייע באהבה. הבנה יותר עמוקה שבדרך כלל זו לא בחירה אלא נטייה מולדת תעזור להורים, וממילא למשפחה כולה, בהתמודדות עם האתגרים שילוו אותם כל הדרך. מאידך – אדם בוגר יכול לבקש ממטפל (מקצועי ומוסמך) לסייע לו להתמודד עם טבעו ועם נטיותיו ואי אפשר למנוע אותו מכך כי זה רצונו וזהו כבודו.
(ג) ברית זוגיות
1. מעמד קידושין הלכתי של בני ובנות הקהילה הלהט"בית אינו קיים בעולם הדתי. זו נקודה חסרה וכואבת מאד לחלק מבני ובנות הקהילה הלהט"בית ולסביבתם. לקושי הזה לא נמצא פתרון מקובל במרחב ההלכתי המקובל.
2. חיים זוגיים, בברית ובבניית מערכת שותפות עמוקה של משפחה, הם כטבע לאדם. גם אם אין למסגרת הדתית מענה לקידושין בין בני אותו מין, אין שום סיבה להתנכר ולהתכחש לזוגיות של הבן או הבת. גם הרצון לקיים אירוע של חתונה אינו חיצוני אלא נובע מהרצון להכריז בקהל עם על המחויבות הזוגית שבכניסה לברית. הרצון להודיע לעצמנו ולעולם שבחרנו לחיות בברית זוגית הוא רצון מובן, וזו הסיבה שרבים מבני ובנות הקהילה מבקשים להיות מוכרים ולהינשא. אי אפשר ולא נכון להתעלם מהצורך הזה או להתנכר אליו.
3. הורים וקרובים מתייסרים בשאלת ההשתתפות בשמחת הנישואין של בניהם ובנותיהם מהקהילה. הקושי להשתתף בחתונה נובע מסיבות רבות. הספקות משתנים מאדם לאדם וגם בתוך משפחה יש משיכות לכאן ולכאן. זה נושא שאין לקבוע בו מסמרות. הניסיון מלמד שדיבור בין הצעיר המבקש להינשא לבין הוריו יביא להבנה גם אם לא להסכמה. הצורך להתחשב בקושי העיכול והליווי של ההורים מופנה לבני הזוג הנישאים, ומתוך התחשבות זו יש יותר סיכויים לייצר תהליך של שותפות ומעורבות גם בחתונה. מעמד החתונה לא צריך להיות חיקוי של טכס קידושין, ובניית מעמד חלופי נאות יכול לשחרר הרבה מההתנגדות אליו.
את ההורים מעסיקה מאד גם שאלת תיווך המציאות אל הקהילה הסובבת (קהילת בית כנסת, ישוב). יכולת התיווך והנגשת המציאות תלויה מאד בכלי הקיבול ומשתנה ממקום למקום. המשפחה תמצא כמעט תמיד בכל מקום את הגורם שיהיה חוליית החיבור בינם לבין הסביבה.
(ד) "פרו ורבו ומלאו את הארץ"
1. הרצון של כל אדם להביא חיים לעולם הוא טבע עמוק ופנימי. אי אפשר ואסור לאיש לדכא את הרצון הפנימי הזה. כבר נשמעה בעולם זעקתה של רחל אמנו: "ואם אין מתה אנוכי". ההלכה אינה אוסרת על בני ובנות הקהילה הלהט"בית לגדל ילדים ולבנות משפחה. גם מסוגלות הורית אינה מאפיינת הורים מקהילה זו או אחרת. בני ובנות הקהילה יכולים לבנות תא משותף של שותפות ואחריות, וילדיהם יהיו חלק מהקהילה הרגילה שבתוכה הם חיים.
2. שאלות הלכתיות ייחודיות מלוות את הזוג מהקהילה הלהט"בית בייחוס הילדים. שאלות מתחום פונדקאות וגיור (בזוג גברים) ושאלות מתחום מקור הזרע (בזוג נשים). טוב יעשו בני הזוג שיתייעצו מתחילת הדרך עם רב שילווה אותם במהלך כולו.
3. כמו כל חבר אחר בקהילה יהיו בני הזוג הלהט"בים וילדיהם מעורבים ומשתתפים בחובות וזכויות הקהילה. הבחירה שלהם להיות בני זוג החיים בברית אינה מערערת את הקהילה ואינה מאיימת על שלמותה. הם מצידם, כמו כל חברות וחברי הקהילה, צריכים לנהוג בצניעות ובאיפוק, ולא להחצין את התנהלותם האינטימית בפרהסיה.
4. החברה יכולה וממילא צריכה להימנע משיפוט מעמדם הדתי של אנשים שיצאו מהארון, גם אם הם חיים בזוגיות. אם אינם עוברים בפרהסיה על איסורי תורה ואינם מבזים את התורה או מזלזלים בה הם כשרים לכל תפקידי הקהל, כולל עבודת הקודש של שליחי ציבור בתפילה ובמצוות.
הכלת בני ובנות הקהילה הלהט"בית אינה מערערת את המשפחה והקהילה. המציאות מלמדת שאיש או אשה אינם בוחרים מרצונם החופשי בנטייה הזו ולכן אין מקום לחשש שמגמת ההכלה תגרור סחף ובלבול זהויות בקרב צעירות וצעירים.
5. כמו הוריהם, גם ילדיהם של בני הזוג לא חטאו ואינם שונים מכל הילדים. יש להיזהר מלהלבין את פניהם ומכל מעשה של פגיעה בכבודם ובמקומם בחברת הילדים.
6. מעל כל המסמך הזה רובצת שאלת האמונה בבורא עולם. לכל מי שנראה שהמציאות הזו כעורה יש חובה לעמוד נוכח פני ה', האומן יוצר האדם, ולשטוח טענות כלפיו. בכל מקרה אסור לנו לפגוע באנשים שנבראו וחיים בתוך נטייתם. ויתקיים בנו מקרא שכתוב "כי עמך מקור חיים, באורך נראה אור".