47 שנים למלחמת יום הכיפורים, הנחשבת למלחמה הקשה ביותר שעברה על מדינת ישראל, והמחירים הכבדים ששילמה המדינה עקב התנהלות רשלנית של ההנהגה. כזכור בעת הדיון בוועדת אגרנט נטען בקרב הנהגה המדינית והביטחונית כי לא ידעו שמצרים וסוריה מתכוננות לתקוף את ישראל בצהרי יום הכיפורים, 6 באוקטובר 1973. היום (ה'),חושף ארכיון צה"ל במשרד הביטחון את המסמכים המסווגים מהימים האחרונים לפני המלחמה, שחושפים את המידע הקריטי כי מצרים וסוריה אכן מתכוונות לתקוף, וכיצד ראש אמ"ן דאז, אלי זעירא, עיכב את "ידיעת הזהב" מפני הרמטכ"ל.
ארכיון צה"ל חשף בנוסף ל"ידיעת הזהב" את חלופת הדיונים בוועדת החקירה של השופט אגרנט בה עוזרו של אלי זעירא מאשים את מפקדו, בעיכוב הידיעה. נחשפת גם הערכה של הגורמים המקצועיים כי ארבעה ימים לפני פרוץ המלחמה ידעו כי סוריה מתכננת מתקפה, אך טענו כי אינה סבירה. כאמור החשיפה העיקרית היא אותו מסמך שהגיע לידי ראש אמ"ן יממה לפני פרוץ המלחמה שהוגדר כ"סודי ביותר" עם רמת דחיפות "בהול". במסמך נכתב כי המומחים הסובייטים ומשפחות הדיפלומטים של ברית המועצות, פונו מדמשק על מנת שסוריה תתקוף את ישראל.
צילום: ארכיון צה"ל במשרד הביטחון
כך נכתב במסמך: "נודע לנו שסוריה הרחיקה את המומחים הסובייטים ושהמטוסים החלו להעביר אותם מדמשק למוסקבה. אותם מקורות מסרו כי אפילו משפחות הדיפלומטים הסובייטים החלו להגיע מדמשק. המקורות הוסיפו כי הסורים נימקו את ההרחקה בכך שבכוונת סוריה לערוך מלחמה נגד ישראל ולכן הורחקו". אותה ידיעה חשובה הגיעה רק 14 שעות מאוחר יותר, אחרי שהיא הייתה אצל ראש אמ"ן, אל הרמטכ"ל דוד אלעזר, שר הביטחון משה דיין וראש הממשלה גולדה מאיר. הזמן שנותר בין הגעת המידע החשוב לידי ראש הממשלה דאז ועד פרוץ המלחמה הוא 7 שעות בלבד, בהם נדרשו להגיע להחלטה.
במהלך הדיונים בוועדת אגרנט טען ראש אמ"ן, אלי זעירא, כי אינו זוכר אם הנחה לעכב את הידיעה החשובה טרם שליחתה לראש הממשלה. "איני זוכר כיום עניין עיכוב הלקט. יתרה מזאת, זה אינו נראה סביר בעיניי וזאת מאחר שאם אכן עיכבתיו, הייתי צריך לאשרו לפני הוצאתו. עובדה היא, כי הלקט הוצא בבוקר ה-6 באוקטובר – אני אינני זוכר שאישרתיו אז ואף אחד אינו זוכר שאכן אישרתיו. לאור הנ"ל, מובן כי לא זכורים לי היום הנימוקים לעיכוב זה, אם אכן היה" אמר זעירא. "יתכן שקיוויתי לקבל תוך זמן קצר ידיעות משמעותיות יותר, אך כאמור לא זכור לי שעכבתי לפני חצות ושאישרתי בבוקר הוצאת לקט זה" הוסיף.
אלא שעוזרו של זעירא, תת-אלוף אריה שלו, טען אחרת בוועדה: "רב סרן אילן תהילה הקריא את (הידיעה) מילה במילה לראש אמ"ן, וראש אמ"ן הורה לעכב את הצבעוני (לקט המודיעין) ובינתיים לא להפיצו. סרן יעקב גוטמן, שהיה קצין משמרת, זוכר כי ראש המשמרת אמר לו באותו ערב שראש אמ"ן הנחה שלא להוציא את הצבעוני ולעכבו", ובכך נחשף המחדל הגדול שיכל לשנות את פני המלחמה.
להגנתו אמר זעירא בוועדה: "לא התחייבתי לתת התרעה מראש על ידיעת כוונותיו של האויב. הדגשתי שנדע או לא נדע על ההכנות". בנוסף הביר זעירא את האשמה גם על ההנהגה המדינית: "הוועדה אף היא מאשרת כאן שגם ההנהגה המדינית נתפסה למשגה שבהערכת כוונת האויב. האחריות למשגה זה אינה יכולה איפה לחול רק על הדרג הצבאי! אני טוען שהערכת כוננות הדרג הפוליטי העליון, בין של מדינות ידידותיות ובין של מדינות אויבות, היא בראש ובראשונה בסמכותה של הממשלה וממילא גם באחריותה". אמנם לבסוף הודה זעירא גם באחריות שלו: "אכן, אני רואה עצמי שותף לאחריות לטעות בהערכת כוונות האויב. איני מתנער מאחריות זו ומטעותי שעימן אחיה כל חיי".
חשיפה נוספת של ארכיון צה"ל מראה מסמך מיוחד תחת הכותרת "סקירת מודיעין מיוחדת", שהופץ ארבעה ימים לפני המלחמה. המסמך מראה הערכה של אגף המודיעין, שטוען כי סוריה מתכננת מתקפה ברמת הגולן, אך למרות זאת העריכו כי היא איננה סבירה. "בידינו ידיעה כי מסוף ספטמבר 1973 צפויה מתקפה רבתי סורית לכיבוש רמת הגולן" נכתב במסמך. להערכת גורמי המודיעין נכתב כי "המתקפה נראית לנו כמשקפת תוכנית-אב מבצעית סורית שהסורים אף התאמנו לפיה במשך השנה. אולם, ביצועה עתה ובטווח הקרוב אינו סביר להערכתנו".