איך מתפללים בלי מזגן ביום כיפור?

"בית הכנסת של ילדותי, אחד מהמפוארים והגדולים בישראל, זכה למזגן רק בתחילת שנות התשעים. תפילות הימים הנוראים שחוויתי כילד היו בלתי נשכחות, למרות שהמאוורר הגיע רק לכמה ברי מזל שישבו בפינות" | על תפילה ללא מזגן בימים הנוראים

חדשות כיפה שמואל שטח 22/09/20 15:42 ד בתשרי התשפא

איך מתפללים בלי מזגן ביום כיפור?
מתפללים בקורונה, צילום: גרשון אלינסון, פלאש 90

כשנתיים לאחר שסיימתי את לימודי בישיבה, עליתי להר הגלבוע על מנת להרגיש מחדש את עוצמתו של בית המדרש.

כאשר נכנסתי להיכל הישיבה, הרגשתי במשהו שונה שלא היה מוכר לי. סוג של שקט שלא הכרתי. לקח לי כמה דקות לשים לב לסיבת השינוי ולהבין שמבנה הישיבה התחדש במזגן מרכזי. 

המלצות גמזו לקבינט הקורונה: סגירת בתי כנסת ושוק ארבעת המינים

המחשבה הראשונה, עת הבנתי שתם עידן המאוורר, הייתה שלימוד תורה במזגן "לָא שמֵיה לימוד". מסירות נפש, כך חשבתי, היא רק כאשר אתה נוטף זיעה או קופא מקור מעל דפי הגמרא.

מחשבה טרחנית זו עברה ממני אחרי כמה דקות ואת תחושות ההתנשאות השתדלתי לשמור לעצמי. יחד עם זאת, זיכרונה של המחשבה עוד מהדהד מידי פעם ומזכיר לי בעתות של מזגן מקולקל, שפעם התפללנו וצמנו גם ללא מזגן כלל.

נזכרתי בסיפור זה לאור שיחות המתקיימות ומתגברות עם ההבנה שגם את תפילת יום הכיפורים נאלץ, בצדק רב, לעשות באוויר הפתוח. מכל עבר נשמעת הטענה כאילו לא ניתן להתפלל ללא מזגן וכי אם לא נהיה בתוך בית הכנסת, לא נצא ידי חובת הימים הנוראים. וכשמישהו טען בקול שבלי מזגן אי אפשר לעבור את יום הכיפורים, ניסיתי להיזכר בתולדות המיזוג שעברתי בחיי וסליחה מראש על הטון המטיף: בית הכנסת של ילדותי, אחד מהמפוארים והגדולים בישראל, זכה למזגן רק בתחילת שנות התשעים. תפילות הימים הנוראים שחוויתי כילד היו בלתי נשכחות, למרות שהמאוורר הגיע רק לכמה ברי מזל שישבו בפינות. לאורך כל שנות לימודי בבית הספר, לא היה מזגן וגם לא מאוורר. בית המדרש הגדול של ישיבת כפר הרא"ה, הכיל ביום כיפור מאות תלמידים מזיעים שישבו במעברים תוך צפיפות רבה ותפילות ארוכות במיוחד. וכדי שלא אתנכר לחלוטין לקוראי הדברים הללו, אוותר על הסיפורים המתבקשים על ימי כיפור שעשינו בצבא. 

האם זה היה נח? ממש לא! האם הריכוז שלנו היה מיטבי? גם לא. ועדיין, כך התפללנו וצמנו, נערים ומבוגרים, משפחות וילדים. זה נכון שלא עטינו אז מסכות, אך מצד שני, בתי הכנסת הצפופים היו מחניקים הרבה יותר מאשר תפילה במרחב פתוח ומוצל. זה גם נכון שהעולם התחמם, אך מדובר במעלה אחת בלבד. ההבדל המרכזי הוא שאז, אם היה לך חם, לא היה לך לאן להימלט. לעומת זאת, כשהתפללתי השנה בחוץ בראש השנה, נזכרתי בכל רגע של חולשה, בסלון הממוזג והנעים שממתין לי בבית. נדמה לי שהבדל זה, הוא עיקר מה שגורם לנו לקצר את התפילות, דבר שלא היה עולה על דעתנו אם הקורונה היתה פורצת בשנות השמונים, בהן לרוב עם ישראל לא חיכה שום מזגן בבית.

אבהיר: גם אני מן המתאוננים. כבר שלושים שנה אני חי כמו כולם במזגן. נוסע עם מזגן, עובד עם מזגן ומתפלל עם מזגן. גם אני קיטרתי על החום, הייתי עסוק במסכה החונקת והתלוננתי על האדים שעולים אצלי למשקפיים. ועדיין, בימים אלה של פיקוח נפש המחייב את כולנו לאחריות, מן הראוי לומר בריש גלי: אפשר להתפלל בחוץ וללא מזגן. אם כך נהג העם היהודי מאז שיצחק יצא לשוח בשדה - ועד לפני 30 שנה, כנראה שזה אפשרי.   

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שׁוֹמֵעַ קוֹל בְּכִיוֹת, שֶׁתָּשִׂים טִפּוֹת זֵעָתֵנוּ בְּנֹאדְךָ לִהְיוֹת.

שמואל שטח הוא מנכ"ל תנועת נאמני תורה ועבודה

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן