במרכז פרשת יתרו ניצב מעמד הרב סיני ונתינת התורה. הדיבר הראשון בעשרת הדיברות פותח במילים "אנכי יהוה אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים". מבאר על כך המהר"ל שעם ישראל ראה ביציאת מצרים את נוכחותו של הקב"ה בעולם, בעזרת ניסים ונבואות.
הרב אברהם אבן עזרא ורבי יהודה הלוי בספר הכוזרי שואלים מדוע נאמר שהקב"ה הוציא את עם ישראל ממצרים? מדוע לא נכתב בצורה פשוטה "אנכי ה' אלוהיך בורא שמים וארץ"?
התשובה לכך היא שהפסוק מלמד שאיננו צריכים הוכחות שכליות שמוכיחות שריבונו של עולם ברא את העולם, משום שעם ישראל חווה את כל תהליך יציאת מצרים בצורה נבואית. ההשגות האלה נחקקו ונשארו בליבו של עם ישראל לכל הדורות.
מרן הרב קוק זצ"ל כתב: "אמונה אינה לא רגש ולא שכל, אלא גילוי עצמי היותר יסודי של מהות הנשמה". החובה המוטלת על האדם היא לגלות את התכנים שקיבל עם ישראל במעמד הר סיני והוטמעו בעם ישראל, אך לא להסתפק בכך ואף לקיים בפועל את מצוות ה'.
בספר ישעיהו נכתב "והיה אמונת עתיך חסן ישועת חכמה ודעת יראת יהוה היא אוצרו". הגמרא מסבירה שהפסוק נכתב על ששה סדרי משנה. "אמונת" נכתב על מסכת זרעים והכוונה היא שכמו שמתוך הזרע יוצאים גבעול ושורשים וצמחים, ככה קיימת אצל היהודי אמונה. על האדם מוטלת מצווה ללמוד עוד ועוד על אותה אמונה ולסייע לה לצאת מתוכו אל הפועל כפי שהצמח יוצא מתוך הזרע.
הכותב הוא נשיא הגרעין התורני וראש ישיבת ההסדר בראשון לציון