יש משפט שאני שומע שוב ושוב בתקופה האחרונה, כמעט בכל רשות ובכל מפגש בצפון: "לא מדובר בעוד יוזמה התנדבותית".
זו פשוט התגובה בהתלהבות טבעית של אנשי שטח ממשהו שיטתי, כוללני ויעיל. ככל שהעשייה של "תמר לקהילה" מתרחבת, אני חווה את הנצרכות, החיוניות שאנשים מחפשים והנה אנו מגישים להם על טס של כסף משהו יסודי יותר. אנשי המקצוע, והמתנדבים כאחד מזהים שמתרחש כאן תהליך אחר - לא רק מענה למשפחות בזמן משבר, אלא בנייה מחודשת של קהילה שיודעת לראות את האדם ואת משפחתו וסביבתו, שלומדת לזהות מצוקה בראשיתה ולהישאר שם לאורך זמן רב, ובכך למנוע, לחסוך הידרדרות למקרה רווחה. כאילו רפואה מונעת, אז אנחנו תמיכה מונעת (רווחה).
זה מה שהמציאות הישראלית של השנים האחרונות מחייבת אותנו. חוסן חברתי לא נמדד רק בתקציבים, מערכות או מוסדות - אלא ביכולת של אנשים להיות שם אחד בשביל השני ברגעים הכי מורכבים. האנשים הקרובים, השכנים, הם היחידים שיכולים להתאים את העזרה ולדייק אותה לצורכי המשפחה.
בעכו, למשל, פועלות כיום שתי קהילות משמעותיות במסגרת "תמר לקהילה" - קהילת "אביב" של החברה הרוסית וקהילת "לבבות תומכים". משהו שמרשים במיוחד הוא לא רק עצם קיומן, אלא הדרך שבה הצוותים שעברו הכשרה מצליחים להפוך קבוצת מתנדבים לגרעין קהילתי חי ונושם. לעינים פקוחות ורדארים לקלוט אנשים במצוקה.
העיריה כיוונה לכך שגם בחברה הערבית בעיר נעשתה בשנה האחרונה עבודה עמוקה במיוחד. הוקם צוות מתנדבים מגויס ומחויב, ואחרי ההכשרה הראשונית אנשי יד תמר ממשיכים להיפגש איתם אחת לחודשיים - לא רק כדי "לתחזק פרויקט", אלא כדי להעשיר, להעצים את הצוות שיידע להחזיק לאורך זמן משפחות שמתמודדות עם מציאות מורכבת, משבר. המפגשים עוסקים בליווי מקרים, בהתמודדות עם דילמות, בגיבוש הקבוצה ובהעצמת המתנדבים עצמם. אחד הרכזים הגדיר זאת בצורה מדויקת כשאמר שהערך הכי גדול הוא עצם היכולת של "הצוות להפעיל מעגלי תמיכה" - המתנדבים עצמם מרגישים שהם לא נשארים לבד.
והדברים מקבלים משמעות אמיתית בסיפורים שעולים מהשטח.
באחד המקרים ליווה צוות "לבבות תומכים" משפחה שהתמודדה עם גירושין קשים, מצוקה כלכלית ומשבר נפשי עמוק. במהלך ביקור בית שערכו מתנדבות צוות יד תמר, התגלתה מציאות קשה לעיכול - מזרנים דקים על הרצפה במקום מיטות, אין ארונות בגדים, ואמא שמנסה להחזיק לבד חיים שלמים שמתפרקים לה בין הידיים.
מרגש במיוחד הוא שהצוות קנה את אמון האמא הנבוכה ונועץ בה. לאחר מכן, נעשתה פנייה למעגלים במשפחה כדי להרחיב את מעגל התמיכה, יצרו קשר עם תורמים להשגת ריהוט בסיסי, ובמקביל החלו תהליך של ליווי מול מחלקת הרווחה ומיצוי זכויות. פתאום המשפחה הזו כבר לא הייתה לבד מול עולם שחור. כשיצאתי מהדירה, חשבתי לי, איזה ביטחון הריהוט יעניק לילדים האומללים האלה, שהנה הם כמו החברים שלהם, ישנים על מיטות ויש כסאות סביב השולחן אוכל.
במקרה אחר, הצוות מלווה משפחה שמתמודדת עם מחלת סרטן קשה של האב, לצד מצוקה כלכלית ומשפחתית מורכבת. בעקבות עבודת הצוות חל שינוי משמעותי במעורבות של בני המשפחה המורחבת - אחד האחים נרתם בצורה יוצאת דופן, סייע כלכלית ואף השתתף בעצמו בשיפוץ הבית. במקביל, הצוות גייס מורות פרטיות מתנדבות לבנות המשפחה, והמתנדבת חמדי המשיכה ללוות את המשפחה במסירות גם במהלך הטיפולים הכימותרפיים ע"י ביקורי בית, גיוס תרומות וסיוע יומיומי.
והרי זה בדיוק הסיפור כולו.
לא רק "לעזור למשפחה".
אלא לבנות מחדש רשת אנושית, סביבה שמעניקה קרקע יציבה !
מבחינת בעלי התפקידים בעיר, ההשפעה כבר מזמן חורגת מהמענה הנקודתי למשפחות. הם מדברים על שינוי תרבותי של ממש - קשר ברמה אחרת בין העירייה לתושביה, תחושת מעורבות גדולה יותר, ומתנדבים שהופכים בעצמם לגרעין קהילתי משמעותי בעיר. יואב, העובד הקהילתי המסור ורכז התוכנית אמר באחד המפגשים משפט שנשאר איתי: "מרגישים שיד תמר באמת איתנו בתוך העשייה". ב"ה העשייה הזו ממשיכה להתרחב בעיר.
גם במצפה הילה (מ"א מעלה יוסף) הוכשר איכותי שמעניק מענים לתושבים ברגישות, במהירות וביעילות.
במושב אמירים שבמרום הגליל התקיימה לאחרונה הכשרה גדולה עם צוות מלא מוטיבציה, ובסיומה אמרו המשתתפים שהם לא מבינים איך 'תמר לקהילה' עדיין לא פועל בכל הארץ - כי מבחינתם כל קהילה בישראל צריכה להכיר דבר כזה, זה רלוונטי לכל שכונה.
ואכן, בימים אלו נכנסת יד תמר להכשרה רוחבית בכלל יישובי מועצה אזורית מבואות חרמון, מתקיימות הכשרות נוספות בגליל העליון, ונעשים צעדים לקראת פעילות גם בנהריה, בגולן, בגלבוע ובחיפה.
אבל נדמה לי שהדבר הכי חזק שקורה כאן בכלל לא קשור למספר הרשויות או לכמות ההכשרות.
הוא קשור לתחושה שחוזרת על עצמה בצורה זו או אחרת, בכל מקום שאליו אנחנו מגיעים - שאנשים מתגעגעים לקהילה, לחיבורים בינאישיים. לא לקהילה כסיסמה, אלא לקהילה אמיתית. כזו שיודעת לראות, להקיש בדלת ולהקשיב ברגישות לבעיה ולאחר מכן להיכנס מתחת לאלונקה באופן יעיל. לראות כאב בלי לברוח ממנו. להחזיק משפחה גם כשהמשבר ארוך, מסובך ומתיש. להרגיש שכוחה של המשפחה יעצים את הקהילה כולה.
ובתוך המציאות הישראלית של היום - זו אולי אחת המשימות הלאומיות הכי חשובות שיש.
בשיתוף יד תמר