על רקע הקמפיין של משרד החקלאות לכפרות בכסף ולא באמצעות תרנגולים, והתקפות ארגוני צער בעלי חיים על קיומן של כפרות מסוג זה, מבהיר הרב שרלו כי טיעונים של צער בעלי חיים לא יעצרו את הכפרות.
"הריטואל הקבוע של המאבק נגד מנהג ה"כפרות" מהווה אף הוא סימן שאנו נמצאים בעיצומם של חגי החודש השביעי המקודש. הניסיונות להניא את אלה שנוהגים במנהג הכפרות מלעשות זאת נכשלים שנה אחר שנה, וזאת משתי סיבות: ראשונה בהן היא חוסר היכולת להבין את ההצדקה שחברה שאכילת בשר לגיטימית בה מתעוררת להגן על בעלי החיים כאשר מדובר במנהג רוחני ודתי לתפישת הנוהגים במנהג הכפרות. אמנם, טענה זו אינה מופנית ישירות כלפי הנמנעים מלאכול בשר, אולם לא ניתן להכחיש את העובדה שאנו עדיין חברה שאכילת בשר היא חלק מתרבותה", מבהיר הרב שרלו.
"ברם, הסיבה העיקרית היא שבעיני הנוהגים כך זוהי מצווה דתית ומסורת אבות, וכל הטיעונים השוללים זאת - בין אם טיעונים היסטוריים שזה מנהג פגאני שחלחל, בין אם ניסיון לאסור את זה בחוק, ובין אם טיעונים של צער בעלי חיים - לא יעצרו את הדבר. אף שמנהג הכפרות קשה לי ביותר, בעיקר מסיבות דתיות היונקות מיחסם של נביאי ישראל לדרכי התיקון והתשובה הראויות בדרך של צדקה ומשפט, דומני שצריך לחשוב מחוץ לקופסה על דרכים שיאפשרו להתנתק ממנו, ולפעול אחרת", הוא כותב.
הרב שרלו מציע מעין 'כפרות אלטרנטיביות, כפתרון שיבטל בהדרגה את תופעת כפרות התרנגולים. "מה כן ניתן לעשות? ניתן להמשיך ולהציע אלטרנטיבות חיוביות, שיש בכוחן למשוך אט אט ממנהג הכפרות בבעלי החיים לדרכים אחרות של כפרה. כבר כתבו רבים מגדולי ישראל על הזכות הגדולה של קיום כפרות על ידי נתינת צדקה, שכן נביאי ישראל דיברו שוב ושוב על עליונות הדאגה לגר ליתום ולאלמנה על פני הקורבנות. אולם בשנים האחרונות נפתחו שערים נוספים של "כפרות" בגופו של האדם ממש: בין אם על ידי המעשה ההירואי של תרומת כליה; בין אם על ידי הצטרפות למאגרים של תרומת מח עצם על ידי דגימת דם; בין אם על ידי חתימה על כרטיס אדי, ונכונות עקרונית לתרום אברים אם חס ושלום יארע מאורע המחייב זאת; בכל הדרכים האלה מדובר בעשייה גופנית של ממש, אולם לא דרך התרנגולת אלא בגמילות חסד בגופו של אדם ממש".
"כאשר מסיטים את השיח הנגטיבי, הפוסל את אמונתו של אדם או את מסורתו, לשיח המבקש לעורר דרך המסורת ודרך האמונה דרכים אחרות לתשובה ולכפרה - אפשר שתהיה הצלחה גדולה יותר בניסיון לעקור את מנהג הכפרות מיסודו. מבחינה אתית, העמדה השיפוטית הפוסלת דרכים אחרות לוקה פעמים רבות בעיוורון, וקודם שפועלים בדרכה צריך לבחון היטב את ההקשרים השונים. לעומת זאת, כאשר מנסים לחולל שינוי דרך תפישות העולם ואמונותיו של אדם, ומבקשים לסלול נתיב שיונק מהמסורת ומההלכה, ופותח שער למנהג כפרות המעוצב בדרך מאוד יהודית ומאוד תורנית, ובד בבד אינו עוסק בבעלי החיים ובניסיון לכפר עלינו דרכם - אפשר שיהיו יותר אנשים שייענו לדרך זו, ובכך נרוויח גם את צמצום מנהג הכפרות עצמו וגם את הדברים החיוביים שייצמחו, ויאפשרו גמילות חסד בגופו של אדם והצלת חיים במקום נטילתם".