שאלה: לעיתים רחוקות יש חופה בה נשים מברכות חלק משבעה ברכות. האם מותר למשפחה ולידידים הקרובים להיות נוכחים, כיון שהעדרותם עלולה לגרום עוגמת נפש ואפילו ליצור קרע גדול?
תשובה:
א. לא נהגו כן בכל הדורות, ואין לשנות ממה שמקובל ובוודאי לא לעשות כן בלי הוראה מפורשת להיתר מגדולי הדור בארץ ישראל (שו"ת הרשב"א א שכג. וכן באורח משפט לה).
ב. נפסק שאסור לגברים להסתכל על נשים (רמב"ם, הלכות איסורי ביאה כא ב. שו"ע אה"ע כא. קצשו"ע קנב ח). אמנם, אנשים רבים אינם מקיימים את ההלכה הזאת, אך בחתונה, כשכולם מסתכלים, ודאי שזה איסור חמור, ובמיוחד גברים יסתכלו כשנשים עושות דברים חריגים. משום צניעות, הגר"מ פיינשטיין אסר לנשים לדרוש אפילו שלא בשעת תפילה (שו"ת אגרות משה או"ח ה יב). וכך גם ראינו שפרופ' נחמה ליבוביץ סרבה בתוקף להרצות בבית-כנסת.
ג. כשנשאל הג"ר יעקב אריאל, רבה של רמת גן, על אמירת שבע ברכות על ידי אישה, הוא השיב: "לא נהגו בכך, כשם שלא נהגו באשה בתור חזן ולא כקוראת בתורה, אפילו במניין משפחתי שבו אין שאלה של קול באישה, ויש להבחין בין מעמד פומבי לבין סעודה משפחתית. גם בזו האחרונה דעת רוב הפוסקים שאישה לא תברך. אך במעמד פומבי גם המתירים מתנגדים כי במעמד כזה נוכחים לא רק קרובים מדרגה ראשונה ועבורם קול באשה אסור (מן הסתם האישה תעשה זאת בנעימה כנהוג) ומלבד זאת יש כאן פירצה שעלולה לחדור גם לבתי הכנסת".
ד. ויש שרצו להתיר על פי הרמב"ם, שלגבי ברכת חתנים, כתב (הלכות ברכות ב ט): "בבית חתנים מברכין ברכת חתנים אחר ארבע ברכות אלו [של ברכת המזון] בכל סעודה וסעודה שאוכלים שם, ואין מברכין ברכה זו לא עבדים ולא קטנים", ונשים לא מוזכרות, מה שאין כן ברכת הזימון, כתב (שם ה ז): "נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן אבל מזמנין לעצמן… אבל נשים מזמנות לעצמן… ובלבד שלא יזמנו בשם". ולפי הבנה זו, יהיה מותר לנשים לומר ברכת חתנים. ויש כמה תשובות לשאלה זו, אבל נראה פשוט שהסיבה לאסור היא כמו שכתב הרמב"ם לגבי קריאת התורה (הלכות תפילה יב יז): "אשה לא תקרא בציבור מפני כבוד הציבור". ובזה הציבור לא יכול למחול על כבודו (ועי' דברי הג"ר יצחק זילברשטיין, שכבוד הציבור לא נדחה כשהוא משום גנאי, כגון קריאת התורה על ידי אישה, אבל כן נדחה כשהוא משום כבוד, כגון גלילת ספר תורה. חשוקי חמד מגילה עמ' רעז-רעט).
ה. ויש להוסיף שגדולי ישראל אסרו חיקוי הריפורמים, ואחד העיקרים אצלם הוא שוויון ללא הבחנה (עי' שו"ת דעת כהן יו"ד קצד. פסקים וכתבים להגרי"י הרצוג א יד. שו"ת מלמד להועיל א ו. שו"ת שרידי אש ב פ, ג קיא).
ו. אגב, יש שואלים: האם אישה יכולה לקרוא את הכתובה תחת החופה? תשובה: קריאת כתובה היא כדי שיהיה הפסק בין האירוסים והנישואים (רמ"א אה"ע סא ט). ולכן גאון באמריקה, הג"ר אליעזר סילבר, היה קורא את הכתובה מאוד לאט ומאוד דרמטי (הג"ר צבי שכטר. ועיין בספרו עקבי הצאן עמ' רסח). ולכן תאורטית אפשר להזמין פילוסוף שיקריא אפלטון ביוונית. אבל אין לשנות. ובאמריקה, פעם התבטא הג"ר צבי שכטר שבעיקרון אפילו קוף יכול לקרוא את הכתובה כדי ליצור הפסק. יש שכעסו עליו כאילו יש כאן ביטוי מעליב כלפי נשים. אלא זה שימוש בביטוי בהלכה "מעשה קוף", כגון מה שכתב החת"ס שמותר לקוף להיות שליח להביא משלוח מנות (חת"ס גיטין כב ב) או מזון שהוכן ע"י קוף עדיין נחשב כ"בישול עכו"ם" (שו"ת שבט הלוי ט קסד).
ז. לכן מבחינה הלכתית אין כאן שאלה. אין צורך לנתח שיטת הגמרא והראשונים בנדון, די לנו בשורה תחתונה, שהפוסקים אוסרים את הדבר, וגם מעולם לא ראינו שגדולי הדור יסדרו חופה וקידושין באופן זה.
ח. ועל כן לנוכח יש דין מחזק ידי עוברי עבירה, כמו בגמרא גיטין (סא א) שאסור לומר: יישר כח ,למי שעובד באיסור בשנת שמיטה.
ט. ואדרבה, אמר רב גדול במקרה כזה, שהחתן והכלה צריכים לשמוח על כך שאותם בני משפחה נעדרים, כי בכך הם מצילים את כל המשפחה.
י. באשר לטענה שהחתן והכלה יפגעו מאוד אם אותם בני משפחה לא יגיעו, הנה אין להם מונופול על פגיעות. אתה נפגע שהם מחללים את המסורת. והם נפגעים שאתה שומר מסורת.
יא. באשר לטענה גדול השלום, אדרבה היא מתהפכת נגד מי שמשנה מן המקובל במשך כל הדורות, ובכך גורם תסבוכת רגשית קשה, ובשל תשוקתו לכל מיני חדשות, מוכן להפר את השלום.
יב. למעשה, יש להסביר לחתן ולכלה היקרים, שצריך קצת בגרות נפשית, ועליהם להבין שבעם ישראל לא כולם דומים, פרצופיהם שונים ודעותיהם שונים, אך אנו רוצים לחיות יחד באהבה ואחוה ושלום ורעות, וקל וחומר באותה משפחה, לכן הפתרון הוא להימנע מכפיה דתית או מצפונית או אנטי דתית, אלא לתת לכל אחד לנהוג כרצונו בחייו הפרטיים. לכן המשפחה לא תכפה על החתן והכלה לעשות חופה כדת וכדין כמסורת, והחתן והכלה לא יכפו על המשפחה להיות נוכחים.
יג. זה יסוד בחיים המשותפים, שגם הבינו הפילוסופים האנגלים התועלתנים האוטיליטריסטים, שכל אחד יחיה בן חורין על פי מצפונו ולא יכפה את עצמו על זולתו, כמבואר במסתו על החרות של ג'ון סטוארט מיל.
יד. וכן לענינינו, כל אחד יתן לזולתו לחיות כאות נפשו, ולא יכפה את עצמו על זולתו. וכך ימשיכו לאהוב זה את זה ,על אף חילוקי הדעות. חילוקי דעות - כן, חילוקי לבבות - לא.
טו. ואדרבה, כיון שביום חתונתם, מתכפרים עוונותיהם של החתן והכלה, מומלץ להם, שיפתחו דף חדש, של סובלנות ופתיחות לדעת הזולת, מה שהוא בעצמו תנאי גדול להצלחת הנישואים . וד' יברך אותם.