ח"כ אורבך: מאבק הדיור הפך פוליטי – אך אנחנו חייבים להצטרף אליו

ח"כ אורי אורבך סבור כי אף על פי שמחאת הדיור הפכה למאבק פוליטי נגד ראש הממשלה, הרי שעל הח"כים הדתיים להצטרף למאבק ולדאוג גם לקשיי המגזר

חדשות כיפה אורי פולק 25/07/11 18:00 כג בתמוז התשעא

ח"כ אורבך: מאבק הדיור הפך פוליטי – אך אנחנו חייבים להצטרף אליו
Hovav-cc-by-nd, צילום: Hovav-cc-by-nd

מחאת הדיור תופסת את חברי הכנסת הדתיים בעמדה בעייתית במיוחד. מצד אחד, מצוקת הדיור מאפיינת את הציבור הדתי לא פחות מכך שהיא מאפיינת גם את הציבור החילוני בישראל. מאידך, עושה רושם כי מאבק הדיור, כמעט מראשיתו, נצבע בצבעי השמאל והפך למחאה פוליטית, במקום מאבק חברתי.

ח"כ אורי אורבך ("הבית היהודי"), טוען היום (ב') בשיחה עם כיפה כי "יש איזו תחושה של אי נוחות מכל מאבק הדיור, מפני שהוא מובל על ידי תנועות שמאל וגופי תקשורת המנסים לקחת את המצוקה הזו ולנגח באמצעותה את ראש הממשלה. הבעיה שלהם איננה הדיור בישראל אלא הדיור במשרד ראש הממשלה".

(צילום: Hovav-cc-by-nd)



אורבך מסביר כי מאז שהצטרפו "הקרן החדשה לישראל" ו"השמאל הלאומי" כתנועות הפוליטיות המובילות את המאבק, נדחקו רגלי הציונות הדתית ממאבק ההמונים. "קשה לנו לקחת חלק בשיח הציבורי, להוביל את המאבק או לשים על השולחן גם את הבעיות המגזריות שלנו - ויש לא מעט כאלו", מציין אורבך, שמבהיר עם זאת כי "לחברי הכנסת הדתיים הולך ואוזלת הברירה. נהיה חייבים להצטרף למאבק הזה כבר בימים הקרובים, אך נעשה זאת בצורה מושכלת, שלא על מנת לנגח את הקואליציה או העומדים בראשה".

"ובכלל, מחאת הדיור בציבור הדתי לא בהכרח נשמעת כמו זו של הציבור החילוני. העקרונות אולי זהים והרצון לדיור זול יותר אכן משותף, אך המאפיינים שונים. בעוד צעיר חילוני בגילאי 23-24 בדרך כלל עוזב את בית הוריו ומחפש דירה במרכז, הרווקים הדתיים בגילאים הללו עדיין נשארים בבית", מסביר אורבך. הוא טוען בנוסף כי גם הזוגות הצעירים של הציונות הדתית אינם נאבקים על דיור יוקרתי במרכז, "אלא מעדיפים ללכת לפריפריה כמו לוד או רמלה, להתפשר על מיקומה של הדירה השכורה. זה שונה באופן מהותי מהמצב בציבור החילוני".

"מרחב האפשרויות העומד בפני צעירים בציונות הדתית ואפילו זוגות צעירים דתיים, רחב הרבה יותר מזה המוצע לציבור החילוני", אומר אורבך. "הרבה מאוד זוגות צעירים מעוניינים להתגורר ביהודה ושומרון או ביישובים מרוחקים בפריפריה, מתוך אידיאלים. לכן אולי מחאת הדיור החילונית פחות מדברת אל המגזר שלנו".

באופן עקרוני, אורבך מסביר כי קיימת בעיה מהותית בהתנהלות של הציונות הדתית במאבקים שאינם פוליטיים. "אין בהכרח דגל אחד לציונות הדתית, או תפיסה עקרונית חוצת מפלגות וחברי כנסת שאפשר להתאגד סביבה. אין לנו אג'נדה ברורה - האם אנחנו בעד או נגד מחאת הדיור? האם אנחנו יותר קפיטליסטים או סוציאליסטים? יש כאן מורכבות, וטוב שהיא קיימת, אך מי שתוהה 'מדוע חברי הכנסת הדתיים אינם משמיעים את קולם' - צריך לחשוב קודם לכן לאיזה קול הוא בכלל מצפה", אומר אורבך.

אורבך מסכם כי על אף המורכבות העקרונית והפוליטית בעניין מחאת הדיור, הרי שאין מנוס לחברי הכנסת הדתיים אלא להצטרף למאבק ולמצוא בו את האפשרות להקל את העול הכלכלי מעל צוואריהם של צעירי הציונות הדתית. "אנחנו שותפים לבעיית הדיור הכללית, בכל אזורי הארץ. ברור שאנחנו צריכים להשתדל הרבה יותר, להצטרף למאבק ולהעלות את הסוגיות הללו על סדר היום - עוד השבוע. על אף אי ההסכמות הפוליטיות ותחושת אי הנוחות אותה הדגשתי, הרי שמדובר כאן בסוגיה חברתית ואנושית מהמעלה הראשונה".