פרישת הכהן הגדול - מאמר שני בסדרה

"שבעת ימים קודם יום הכפורים מפרישין כהן גדול מביתו ללשכת פרהדרין". מדוע צריך היה להפריש את הכהן הגדול מביתו? ומה הוא עשה באותם ימים? הרב אברהם סתיו בסדרת מאמרים המבארים את עבודת הכהן הגדול ביום כיפור

חדשות כיפה הרב אברהם סתיו 15/09/16 16:01 יב באלול התשעו

פרישת הכהן הגדול - מאמר שני בסדרה

המשניות של סדר מועד נוטות לעיתים לפתוח בתיאור ההכנות לחג, לפני שהן עוברות לדון בהלכות החג עצמו. כך למשל פותחת מסכת פסחים במילים "אור לארבעה-עשר בודקין את החמץ", המתארות את ההכנות לחג הפסח. גם מסכת יומא פותחת בהכנות שנעשו במקדש לקראת יום הכיפורים: "שבעת ימים קודם יום הכפורים מפרישין כהן גדול מביתו ללשכת פרהדרין".

מדוע צריך היה להפריש את הכהן הגדול מביתו? ומה הוא עשה באותם ימים?

בתוספתא הובא הסבר אחד, בשם רבי יהודה בן בתירה: "שמא תימצא אשתו ספק נדה ויבוא עליה". כלומר, קיים חשש שמא השהות של הכהן בביתו תביא אותו לידי טומאה (שהרי בועל נדה טמא שבעה ימים), ולכן אנו מפרישים אותו.

אך הגמרא (יומא ו.) דוחה הסבר זה, ומצביעה על כך שחובת הפרישה נלמדה מדרשת הכתובים, ואיננה נובעת מחששות וספיקות בלבד. ננסה אם כן להבין את משמעות הפרישה לאור המקורות שמהם נלמדה, הנתונים במחלוקת בין ריש לקיש לרבי יוחנן.

ריש לקיש לומד את חובת הפרישה ממעמד הר סיני: כפי שמשה צריך היה לפרוש מביתו ולהתכסות בענן בימים שלפני מעמד הר סיני, כך חייב לעשות גם הכהן הגדול.

מה התרחש באותם ימים, שבהם פרש משה מן העם לקראת מעמד הר סיני? הגמרא (יומא ד:) מתארת זאת כך:

"רבי נתן אומר: לא בא הכתוב אלא למרק אכילה ושתיה שבמעיו, לשומו כמלאכי השרת.

רבי מתיא בן חרש אומר: לא בא הכתוב אלא לאיים עליו, כדי שתהא תורה ניתנת באימה, ברתת ובזיע."

מדבריהם עולה כי ימים אלו מהווים הכנה פיזית, נפשית ורוחנית לקראת המפגש עם השכינה. גם הכהן הגדול, בעיקר לקראת סוף שבעת הימים, היה ממעט באכילה ובשתיה כדי להתנתק מעולם החומר ולהגיע למדרגת מלאכי השרת. בימים אלו היה "מתבודד בדרכי השם יתברך ובעבודתו המוטלת עליו" (דרשות הר"ן, הדרוש השלישי), ומשתדל "ליתן אל לבו להכין עצמו לעבודות של יום הקדוש" (ערוך השולחן העתיד קנח, א).

רבי יוחנן לומד את חובת הפרישה ממקור אחר: שבעת ימי המילואים שקדמו לחנוכת המשכן. בימים אלו נצטוו אהרן ובניו: "וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ שִׁבְעַת יָמִים עַד יוֹם מְלֹאת יְמֵי מִלֻּאֵיכֶם, כִּי שִׁבְעַת יָמִים יְמַלֵּא אֶת יֶדְכֶם".

מה היה תפקידם של שבעת ימי המילואים? תפקיד אחד קשור גם הוא להכנה האישית של הכהנים: אהרן ובניו תרגלו בימים אלו את עבודות המקדש, כאשר משה רבנו מורה להם את המלאכה. כך גם הכהן הגדול בשבעת הימים שלפני יום הכיפורים היה מתאמן בעבודות השונות שאותן יידרש לעשות.

אך בשבעת ימי המילואים התרחש תהליך נוסף, מהותי יותר: "וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְקַדֵּשׁ אֹתָם לְכַהֵן לִי"; "שִׁבְעַת יָמִים תְּכַפֵּר עַל הַמִּזְבֵּחַ וְקִדַּשְׁתָּ אֹתוֹ וְהָיָה הַמִּזְבֵּחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים". כלומר, לא היו אלו רק ימים של הכנה נפשית או זהירות מטומאה, אלא ימים שבהם התחילה עבודת החינוך והקידוש, הן של אהרן ובניו והן של המשכן וכליו. עבודה זו הגיעה לשיאה ביום השמיני של ימי המילואים, יום חנוכת המשכן.

לפי הבנה זו, יום הכיפורים איננו יום אחד, נבדל, שבו נכנס הכהן הגדול לפני ולפנים ומטהר את המקדש. יום הכיפורים, בדומה ליום השמיני למילואים, הוא שיא של תהליך בן שמונה ימים, שתחילתו בשבעת הימים שבהם פורש הכהן הגדול ועושה את עבודות המקדש.

רבי משה קורדובירו, רבו של האר"י הקדוש, עמד על כך ששבעת הימים הללו הם למעשה שבעת הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים, הנקראים בפינו "עשרת ימי תשובה". בדומה לעבודת יום הכיפורים שבמקדש, שהתחילה בשבעה ימים של פרישה שבסופם כניסה לפני ולפנים, כך גם עבודת יום הכיפורים האישית של כל אדם מתחילה בשבעה ימים של התקדשות ששיאם הוא ביום הכיפורים.

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן